הקרן למורשת הכותל המערבי

פרשת קורח ה'תש"ע

פרשת קורח ה'תש"ע

בס"ד

הרב שמואל רבינוביץ
רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים

"ואהרון מה הוא כי תלינו עליו"

לקחים רבים יש ללמוד ממחלוקתו של קורח, מהטיעונים של משה רבינו ומעונשם של בעלי המחלוקת, עד שחז"ל במסכת אבות השתמשו במחלוקת זו כסמל של מחלוקת שאינה לשם שמיים.

בין דבריו של משה רבינו נאמר: "ויקרב אותך ואת כל אחיך בני לוי איתך ובקשתם גם כהונה" – מינוי אהרון הכהן הוא ציווי של הקב"ה טוען משה רבינו וממשיך: " לכן אתה וכל עדתך הנועדים על ה', ואהרון מה הוא כי תלינו" – אם כן, טענותיכם הם נגד הקב"ה ולא נגד אהרון הכהן.

רבי מאיר שפירא זצ"ל מלובלין היה מביא בשמו של הגאון רבי מאר אריק זצ"ל פירוש נוסף על דברי הכתוב" "ואהרון מה הוא כי תלינו עליו". לפי שאמרו חז"ל במסכת עירובין (ס"ה ע"ב) "בשלושה דברים אדם ניכר בכוסו, בכיסו ובכעסו", לכן אמר משה רבנו לקורח ועדתו: ואהרון מה הוא – איך אתם יכולים להווכח בגדלותו של אהרון? רק אם "תלינו עליו" אם תריבו עמו.

אין באפשרותכם להכירו בדרך אחרת טוען משה רבינו, אם "בכיסו" כבר נאמר על הכהן הגדול "גדלהו משל אחיו" – שיהיה עשיר כדי שהכסף לא ישמש אצלו בשום בחינה. אם ב"כוסו" גם בזה אינכם יכולים לנסותו כי לכהן העובד עבודה אסור לשתות. א"כ איך אתם יכולים לבחון טבעו רק ב"כעסו". עכשיו בואו נראה את זה אשר מסוגל להביא את אהרון לידי כעס?! וזה שאמר: "כי תלינו עליו", כאשר תתקוטטו עמו, אז תווכחו לדעת אהרון מה הוא ומה טיבו, שאינו משיבכם.

מסופר על הגאון ר' יהונתן אייבשיץ זצ"ל שפעם אחת נקלע לכפר אחד בערב יום הכפורים, ובשעת מנחה של ערב יום כיפור עמד ליד זקן אחד, ושמע איך שהוא מתפלל בדביקות, בשברון לב ובדמעות שליש עד שכשעמד לסיים את התפילה במילים: "אלוקי עד שלא נוצרתי איני כדאי" וכו' פרץ בבכי מר וקורע לב. התרגש מאד הרב מתפילתו, וביקש מהגבאי שישים את מקום מושבו ליד אותו אדם, כי הוא מרגיש התעוררות נפלאה בזכות תפלתו של זה.

למחרת, בשעת קריאת ספר תורה, כיבד הגבאי לאותו אחד בעליית חמישי, מיד התחיל הלה לחרף ולגדף את הגבאי על שלא כיבדו כפי הראוי לו בעליית שלישי – המכובדת יותר. פנה אליו רבי יהונתן אייבשיץ ושאל: הרי בתפילתך אמרת "עפר אני בחיי" וכו' בכוונה גדולה עד שאני התעוררתי לנוכח תפילתך. וכעת אתה מבזה את הגבאי על שאינו מכבדך כראוי?! אמר לו, למי אמרתי כן, להשם יתברך, לעומתו באמת אני עפר ואפר וכו', אבל אותו גבאי מה הוא לעומתי, ועליו לכבדני לפי כבודי.

כששמע כן רבי יהונתן אמר, שכעת נתחוורה לו דברי הגמרא (חולין פט) גדול מה שנאמר במשה ואהרן יותר ממה שנאמר באברהם אבינו, שאילו באברהם נאמר "ואנכי עפר ואפר", ואילו במשה ואהרון נאמר: "ונחנו מה". ולכאורה מאי נפקא מינה בין "עפר ואפר" או "ונחנו מה"? אלא, אברהם אמר כןלפני הקב"ה, ובדאי שלעומתו הינו עפר ואפר ולכלום ייחשב, אך משה ואהרון אמרו כן לפני עדת המתלוננים, וזה באמת חידוש שלא מצאנו כמותו להשפיל עצמו לפני בשר ודם.

זו גדולתם של משה רבנו ואהרון הכהן אשר ביטאו בחייהם את שלימות הענווה. ולא בכדי, שמחלוקת קורח ועדתו נגדם משמשת כסמל למחלוקת שאינה לשם שמיים.    



הדפסה  חזרה
לקבלת מידע ועדכונים מהכותל המערבי: