פרשת במדבר ה'תש"ע פרשת במדבר ה'תש"ע בס"ד מסופר על ר' שמואל מונקיס, שפעם נשמעו נקישות קלות על דלת ביתו בשעת לילה מאוחרת מאד, שעה שכל בתי העיירה עטופים היו בתרדמה. הנקישות הקלות הללו הפרו איפוא את דממת הלילף, ור' שמואל ניגש אל הדלת, "מי שם"? שאל אל עבר הדלת הנעולה, "יהודי"! אמר הלה שבחוץ ואחר הוסיף כדי שתיסוב הדלת על צירה "רב ומגיד.." "ככה!!" אמר ר' שמואל כשהתרוננות נשמעת בקולו. "ככה! לא סתם יהודי רב ומגיד נוקש על דלתי..." ומיד נפתחה הדלת לרווחה. אכן, נקלע אותו יהודי, ר' יאיר שמו, בשעת ליל מאוחרת אל העיירה השכוחה משהו, השחור הבליע את בקתותיהם של האנשים באפילותו המאיימת ורבי יאיר לא ידע לאן יכוון פעמיו, רק הנר הדולק בחלונו של ר' שמואל הצליח לחמם את ליבו. אמנם מעט אור, אך דוחה את רוב החושך שבלב. רבי יאיר לא טעה. ר' שמואל ליבו היה חם אל כל אח מישראל, ומיד שפת את המים על הכירה ועד שאפשר היה למזוג כוס חמין, חלץ את נעליו הרטובות של האורח הזר, הכין לו כירה של מים רותחים לחמם את איבריו הקפואים. נתן לו סודרים להתעטף בם ולבסוף כשישב האורח לסעוד הביט בו ר' שמואל במבט מעריץ ונפעם. "ספר נא לי", התחנן, "כיצד נראה סדר יומו של רב ומגיד"? רבי יאיר היטיב להסיק כי עם יהודי עם הארץ היודע לכבד גדולי ישראל השתלבה דרכו, ולפיכך תיאר במתק לשון את שעת קימתו לפנות בוקר, את לימודו השקדני, את טעמה המתוק של התורה, אשר נישאת בחיכו כל היום והיומיום. הוא גם ביאר לו קצת מכוונות היראה בשעת התפילה ועוד ועוד. נתארכה השעה ועיניו הנוצצות של ר' שמואל לא רק שלא כבו מעייפות אלא כאילו טל של שחרית ניתז עליהן. "זהו בעצם התואר 'רב'", אמר לעצמו. משחש כי רבי יאיר מיצה את דבריו שאל ו"מגיד על שום מה"? ואז סיפר לו רבי יאיר כיצד מקיים הוא במסירות נפש כפשוטה, כשהוא מחזר על עיירות וכפרים ומעורר אנשים על מצוות, מידות, מידות טובות ויר"ש או בדקדוקים שנשתכחו מישראל. "אף מסעי בלילה זה הוא בשל פעילותי באזור".. ר' שמואל אינו אטום רגש. מיד הבין כי ר' יאיר כורע תחת עייפותו ולפיכך מיהר להציע מיטתו. דקות מספר חלפו וכבר שקע האורח בשינה מיטיבה. כשסובב רבי יאיר על יצועו מקץ שעה קלה, זיהה את קירבתו של הנר המגיח מול עיניו, הוא שפשף את עיניו והביט נכחו. "לא"! זעק ממעמקי לבבו, "לא"! הפחד לפת אותו, כמעט שלא האמין: ר' שמואל, זה אשר כה הקפיד על סבר פנים יפות עד כה, עמד מולו כשלהט חרב מתהפכת אחוז בידיו והוא מניף אותה קרוב אל האורח האומלל. "לא"! המשיך לזעוק. "הרגע", אמר אליו בעל הבית בקול ניחוח ומלא הערצה. "למה זה תפחד"? האורח לא הצליח לבטא את מילותיו, רק הצביע ביד רועדת אל הסכין שמעליו. "אהה!" הבין כעת ר' שמואל, "זה דווקא לא מפחיד בכלל, חשבתי לעצמי שתסכים". "הן כולנו כל תושבי העיירה השכוחה הזו", המשיך ר' שמואל, "אנשים פשוטים וריקים אנו. דלים וחסרי מדרגות, כדבריך ממש. ובכלל בכל האיזור כאן, לא נראתה מעולם דמותו של צדיק אמיתי כמותך: רב ומגיד כאחד, חשבתי לעצמי.. נהם ר' שמואל, לא די שרב במקום אין לנו, ובוודאי שגם לא יהיה כי מי יאבה לו קהל של שוטים כמותי.. לפחות, כך חשבתי, יהיה לנו כאן באיזור קברו של צדיק גדול להשתטח עליו ולבקש שם רחמים... וצדיק? נתהררתי, צדיק גדול מאיפה לנו? הרי מי שלא חי פה בהכרח שגם אינו נטמן פה. כל כך נדכיתי מעצם מצבינו השפל, עד שהכרתי בטובתה של ההשגחה הפרטית. הנה, נזכרתי בדבריך, הנה פה צדיק שאין דוגמתו בכל הארץ ואשר לפי דבריו ממש מוכן הוא אפילו למסירות נפש בשביל אחינו בני ישראל, ומה מסירות נפש יותר מזה"? "לפיכך תהא זכותך שעת פטירתך הלילה, ואני מבטיחך נאמנה כי בית אחוזת קבר מפואר אבנה כאן לחיזור ולתועלת בני המקום, אף מצבת שיש אקבע בה ואותיותיה יעידו על מסירות נפשך"... פרץ ר' יאיר בבכי וניסה להניע את בעל הבית משטות זו, אך לשווא. האיש כפי הנראה שתוי הוא ואינו מכיר במעשיו! ביקש רבי יאיר כמה דקות ל'חשבון הנפש' כי הבין שכבר כלו הקיצין ועוד מעט קט יעמוד במשפטו העליון. או אז נתרגש מאד, עמד בצידו של החדר ובסילודין התפלל תפילתו האחרונה. אחר עמד לומר וידוי כשהוא מפרט ברוב פירוט את כל העבירות והטעויות שעשה במשך חייו. "מה אני"? נשבר קולו של מי שעתיד ליתן דין וחשבון על כרחו, "מה חיי?" הלא כה מעט הקדשתי מהם לגבוה ובכאן נזכר בכל אותם העיתות והזמנים שנתבטל ממלאכת שמים, "מה צדקותי"? המשיך כשהוא גועה בבכי של ההכרה ב'ערך' עצמו... "מה ישועתי"? מנה שוב את מילותיו כמטבעות. "אכן"! נתערב עכשיו קולו הזעום של ר' שמואל, "מה ישועתי? אם כה רבו עווניך איך תישא פניך לומר כי צדיק אתה ולא חטאת? ומה עדיפותך עלינו? ומה ישועה תביא לאנשי כפרינו? אין זאת אלא שקרבנך לא נרצה! ורק שקר דיברו שפתיך"! מיד נטל את הסכין ושיברה לשנים מול עיניו המשתאות של רבי יאיר. ורבי יאיר? אהה! הוא אורו עיניו, ולא רק בראיה לשעה של הצלת חיים ברגע זה, אלא גם בראיה לתמיד של הצלת נפשו, מן הכבוד המדומה שרחש לעצמו... אכן מעתה ראוי היה לשמו רבי יאיר -- ספר שלם נקרא על שם מקום קבלת התורה כדי ללמדנו שאין ערך לתורה וקיומה אלא במי שמשים עצמו כמדבר, ואז אפילו אם שגינו וחטאנו, הרי שבכח הכירותינו בשפלותינו מבחינת "במדבר סיני" נוכל מעצם הכרתינו זו לאחוז בדרך תשובה. תורת ישראל ניתנה דווקא על הר סיני השפל והעניו, לא על בקעה שאז אין רבותא שתנהג בשפלות שהרי כך נוצרה, לעומת הר שיש בו גבהות אך יודע להיות שפל כמו הר סיני. מיד כשמכירים ישראל בחבל ארץ זה של מדבר סיני ומבינים את מהותם, מיד מצטווים הם "שאו את ראש כל עדת בני ישראל" כי כח הרבים ודרגתם של הקהל "כל עדת בני ישראל", יש בו כדי להרים ולרומם כמתחייב מציווי "שאו"!
|
לוח עברי
חגים ומועדים