חג הפסח ה'תש"ע חג הפסח ה'תש"ע בס"ד שאינו יודע לשאול בהגדה של פסח אנו מוצאים "כנגד ארבעה בנים דיברה תורה, אחד חכם, ואחד רשע, ואחד תם ואחד שאינו יודע לשאול". אם היו שואלים אותנו איך לדרג את הבנים היינו מסדרים את הבן הרשע אחרון בין סדרת הבנים. מקומו הטבעי לדעתנו צריך להיות בתחתית הרשימה אחרי התם והשאינו יודע לשאול. ואילו בעל ההגדה דירגו לאחר החכם קודם לתם ושאינו יודע לשאול, דבר שמעורר תמיהה רבתי? אנו מוצאים דבר מעניין נוסף בפסוקי התורה. כשהאבא הרוצה לדעת איך עליו להתייחס אל בנו שאיננו יודע לשאול הוא מוצא את תשובתו יחד עם התשובה לשאלת הבן הרשע, וכך אמרו לנו חז"ל: "והגדת לבנך ביום ההוא לאמור בעבור זה עשה לי ה' בצאתי ממצרים. כאן רמז תשובה לבן הרשע לומר, עשה ה' לי ולא לך, שאילו היית שם לא היית כדאי ליגאל" (רש"י שם במכילתא). וכאן הבן שואל, מדוע מגיע לו לבן שלא יודע לשאול שאלות ועליו מצווה האב: והגדת לבנך- את פתח לו, לשבת במחיצתו של הרשע בפסוקי התורה. וכי לא היה מתאים לייחד לו מקום ויחס שונה, כמו לשאר הבנים? מה חטאו של מסכן זה? יסוד גדול למדנו ממנהגים רבים שאנו פוגשים אותם בליל הסדר, שמטרתם העיקרית וענינם הוא כדי שיראו התינוקות וישאלו. אכילת הכרפס לפני הסעודה וטיבולו במי מלח, וכן סילוקה של קערת המצות לפני הסעודה נעשים כדי שסוף סוף הבן ישאל מה נשתנה הלילה הזה וכו'. האב לא מתחיל את סיפור יציאת מצרים ואת אמירת ההגדה, לפני שהוא ישמע שאלות מהבן שלו. הכל משום הכלל הברור: ללא שאלות, לא יתכנו תשובות! תורתנו הקדושה מחנכת אותנו לתשומת לב, מביאה אותנו שנשאל שאלות ונחפש אחרי תשובות. סדר ליל הפסח אינו יכול להתחיל לפני שכל הבנים השונים והמשונים היושבים ליד שולחן הסדר ישאלו וישאלו. כי השאלה מראה שמשהו מטריד את השואל, שהוא שם לב אל מה שקורה סביבו, שהוא מחפש תשובה לשאלותיו. אם לא ישאל בעצמו את שאלותיו, בשפתו שלו וברמה שלו, לא נצליח להעביר לו אל תוך פנימיותו שום מסר. זה יעבור מעליו, ואליו לא יגע. השאלה גם מראה לנו שהשואל מאמין שישנם תשובות והוא מחפש אחריהם כדי להניח את נפשו. לבאר זאת ניתן על פי המשל הבא: מעשה בכסיל אחד, שכל ערב בשכבו לישון היה פושט בגדיו ומשליכם זה בכה וזה בכה, ובבוקר היה טורח שעה ארוכה לחפש אחריהם ולמצאם, בזה אחר זה. יום אחד גמר בליבו להכניס בהליכותיו סדר ומשטר, ולחסוך לעצמו זמן יקר. נטל עט ודף ניר, ועל כל בגד שפשט ציין את מקומו בדף, הגלימה על הכסא, הטלית קטן על המתלה, החולצה על הרצפה וכו'. לפני שעמד להיכנס למיטה ולהניח ראשו על הכר הקדים וכתב: "וראשי על הכר"... שבע רצון קרא קריאת שמע שעל המיטה ונרדם. בבוקר קם ונטל ידיו, נטל את דף הניר ואסף את חפציו כעמיר גורנה, בגד אחר בגד תוך רגע קט. שמח על הרעיון הנפלא שחסך לו זמן רב ואמר בליבו: "כמה נפלא להיות אדם מסודר", וכך עבר פריט פריט.... הגיע לסוף הרשימה ושם כתוב: "וראשי על הכר" הביט בכר, ואין עליו דבר, חוורו פניו, קם, נטל את הכרית חבט בה ולא נשר ממנו דבר. אבוי, ראשו אייה ועדין עומד הוא ומחפש עד עצם היום הזה!?.... הנמשל מובן. ניתן לאכול את המצה והמרור, לשתות ארבע כוסות ולקרוא את ההגדה אך פרט לאחד: הראש איננו! וכשהראש לא במקום, מה שווה כל ההכנות וההסברים הרבים.. זאת אומללותו של בן "שאינו יודע לשאול". טעות תהיה בידינו אם נצייר לנו את הבן הזה, כילד קטן ותמים כציורי ההגדות. בן זה, יכול להיות איש בוגר שקיבל את התורה והמצוות כמסורת מבית אבא, וממשיך לקיים את הכל, בלי לחשוב על עומקה של היהדות ובלי להגיע אל האור הגנוז בכל מצווה, תלמוד תורה ותפילה. הוא מקיים הכל כמצוות אנשים מלומדה ולא מתחבר לשום דבר. הוא "אינו יודע לשאול", הוא לא שואל שאלות, וממילא אל התשובות האמיתיות אף פעם לא יגיע. יכול גם להיות שבן אומלל זה התייאש כבר מלשאול שאלות מפני שבתוך תוכו הוא סבור שאין תשובות לשאלותיו, וגם אם יש תשובות אין מי שיענה לו... ולכן הוא אינו שואל. במקרה הטוב הוא ימשיך לקיים את המצוות "ולשרוד" אותם באופן חיצוני ומייגע, ובמקרה הרע הוא פשוט יאמר לנו דעות ומחשבות המנוגדות לדעת התורה. כאן הופך הוא "השאינו יודע לשאול", לבן הרשע שאומר לנו "והיה כי יאמרו אליכם בניכם"- אומר לנו ולא שואל אותנו כדי לקבל מענה הגון, כי הוא לא מאמין שיש תשובה... והוא אף גרוע ממנו, כי הרי הרשע גם שאומר מנסה להתווכח ולהשיב, להתנצח ולהקשות ולעומתו השאינו יודע לשאול לא אכפתי לחלוטין. אכן, יושבים להם שני בנים מסכנים אלו, אחד ליד השני, ותשובתם כאמור תהיה אחת, "בעבור זה עשה לי ה' בצאתי ממצרים- לי ולא לו אילו היה שם לא היה נגאל". מפני שלאדם שאין שאלות, או שהוא אומר דעות בלי רצון להבין, לא היתה סיבה להיגאל ממצרים, כי היה טוב להם שם... הם לא היו רואים שום סיבה להיגאל, לקבל תורה, ולהגיע בסוף לארץ ישראל הקדושה. לכן אבא יקר, אצל הבן "שאינו יודע לשאול" את פתח לו, ותלמד אותו לשאול ע"י שתזעזע אותו כשתראה לו מה סופו של בן שלא שואל להיכן הוא מידרדר עד שאומר "מה העבודה הזאת לכם" ואף גרעו ממנו. אולי כשיראה שאנו מקהים את שיני הבן הרשע יזדעזע וישים לב למה שקורה, וסוף סוף ישאל. ארבעת הבנים הללו, הם גם ארבעה לימודים עבורנו. מפני שכל אחד מאיתנו לפעמים נמצא בדרגתו של הבן החכם, ששואל ו"יודע להעמיק שאלתו" (רש"י). ולפעמים בדרגותיהם של שאר הבנים. אסור לנו בשום אופן להיות בדרגתו של האינו יודע לשאול! דבר ראשון עלינו לשים לב למה שקורה סביבנו ולשאול שאלה תמה אפילו דוגמת שאלת הבן התם, מה זאת? ולאחר שנקבל תשובה באופן כללי על שאלתנו הכללית, נמשיך להעמיק את יהדותנו ולהיות "בן חכם" כדי שנבוא אל היכולת האמיתית הפנימית לקבל תשובות שיניחו את ליבנו ויאירו את דרכנו. 
|
לוח עברי
חגים ומועדים