פרשת ויקהל-פקודי ה'תש"ע פרשת ויקהל-פקודי ה'תש"ע בס"ד שתשרה שכינה במעשה ידיכם בסיום מלאכת המשכן, הובא המשכן על כל כליו וחלקיו אל משה וכך נאמר: "ותכל כל עבודת משכן אהל מועד... ויביאו את המשכן אל משה". מביא רש"י את דברי המדרש ששום אדם לא יכול היה להעמיד את המשכן מחמת כובד הקרשים, אמר משה לפני הקב"ה: איך אפשר להקימו בידי אדם? אמר לו: "עסוק אתה בידך, נראה כמקימו והוא נזקף ויקם מאליו, זהו שנאמר הוקם המשכן, הוקם מאליו". לכאורה, המשכן לא הוקם רק פעם אחת, הוא פורק בכל מסע של בני ישראל ממקום למקום ונבנה מחדש במקום שחנו בו. התורה מתארת באריכות את האחראים על פירוקו והעברתו, מה היה חלקם של בני גרשון, בני קהת ובני מררי בנשיאת המשכן, כמו גם על בגדי השרד אשר כיסו את כלי המשכן, ושם לא שמענו שהיה צורך בנס להקימו כמו בפעם הראשונה. השאלה הנשאלת מה שונה היה כובדן של הקרשים בין פעם ראשונה על פני הפעמים האחרות, שאילו בפעם הראשונה היה צורך בנס מיוחד,ובפעמים הנוספות לא היה בו צורך? שמא נומר שבפעם הראשונה משה צווה להקימו לבדו ואילו בפעמים האחרות זה נעשה על ידי אחרים, ומשה לא היה די גיבור בכדי להקימו. ראשית שנינו במסכת נדרים (לח') שמשה רבינו היה גיבור והגמרא מסיקה זאת מכך שיכל לישא את לוחות הברית, עד שלמדו ממשה שהקב"ה משרה שכינתו על גיבורים? זאת ועוד הרי הקב"ה לא עושה נס בכדי, וא"כ מדוע משה רבינו לא פנה לאחיו בני לוי כדי להעזר בהם להקים את המשכן ולא להזדקק לנס? איזה צורך היה בזה שיקיים לבדו ויזכה לנס כה גדול? יש לומר, שהקושי בהקמת המשכן אינו נובע ממציאות קיימת אשר במקרה זה אכן לא היה הבדל בין פעם ראשונה לפעמים האחרות. אלא זה בא ללמדנו, שלמרות וכחו של אדם מוגבל והוא ניצב פעמים בפני משימות קשות מאוד, באם ישתדל ויעשה את מירב המאמצים הקב"ה יסייע בידו כמו שאומר הקב"ה: "פתחו לי פתח כחודו של מחט ואני אפתח לכם פתח כפתחו של אולם". בעוד במה שנוגע לעניני העולם הזה, עובדים כדי להגיע להשגים. העמל עצמו אין בו כל ערך והוא רק אמצעי להגיע למטרה: ההשג. לא כך בענינים רוחניים. שם מבקשים מאתנו בעיקר את העבודה! לפום צערא אגרא, ולא לפי ההשג. כמה שהשקעת יותר, כמה שעמלת וטרחת – כך אתה רצוי יותר בעיני ה'. העבודה והעמל הם מטרה בפני עצמה. כשאנחנו עושים את שלנו, עמלים כמה שאנו מסוגלים, הקב"ה משלים את היתר. הקב"ה רצה שמשה יעמול, יפעל כפי יכולתו, והיתר כבר יעשה מאליו. המטרה לא היתה ההקמה- שהרי היא נעשתה בדרך נס- אלא המאמץ להקים, לפיכך בפעם הראשונה של המשכן צווה משה רבינו בלבד להקימו, כדי ללמד את ישראל שאם אדם יתאמץ במלאכת הבורא אפילו שהוא יחיד, ה' לא יעזבנו בידו ויסייע לו. כמובן שמסר זה היה מספיק בפעם אחת, ובפעמים הנוספות במאמץ משותף ומאוחד של כולם הוקם כל פעם המשכן מחדש. רעיון זה מצאנו גם בברכתו של משה רבינו לבני ישראל בסיום המשכן וכך נאמר: "וירא משה את כל המלאכה והנה עשו אותה כאשר ציוה ה' כן עשו ויברך אותם משה", נאמר בחז"ל "אמר להם: יהי רצון שתשרה שכינה במעשי ידיכם, ויהי נועם ה' אלוקינו עלינו מעשה ידינו כוננה עלינו". כשראה משה שעשו הכל כתיקונו כאשר ציוה ה', אמר להם: שידעו ויבינו שאין זה מכוחם וחכמתם, רק שהקב"ה נתן להם חכמה ודעת להבין ולעשות את המלאכה טובה ומושלמת, וזהו: "ויברך אותם משה", ומפרש רש"י: אמר להם, יהי רצון שתשרה שכינה במעשי ידיכם",פירוש: שתבינו בנפשכם שהכל הוא מאת השי"ת השוכן אתכם לדעת איך לעשות, ואז: "ויהי נועם ה' אלוקינו עלינו מעשה ידינו כוננה עלינו" – נהיה כן ובסיס למעשיו של הקב"ה. זוהי הברכה הגדולה ביותר ליהודי.
|
לוח עברי
חגים ומועדים