פרשת יתרו ה'תש"ע

בס"ד

הרב שמואל רבינוביץ
רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים

"וכל העם רואים את הקולות"

מתן תורה מתואר לפרטיו בפרשתינו. ההכנות של בני ישראל אליו, דבריו של הקב"ה ותשובת בני ישראל, וגם צורת נתינת עשרת הדברות עם הקולות והברקים והענן הכבד וקול השופר.

אחר מהתיאורים התמוהים שבפרשה זו הוא הפסוק: "וכל העם רואים את הקולות ואת הלפידים ואת קול השופר ואת ההר עשן וירא כל העם וינועו ויעמדו מרחוק", ראיית לפידים והר עשן מובנת לנו, אך איך ניתן לראות את הקולות, הרי קולות שומעים ולא רואים? משיב על כך רש"י, בשם מכילתא דרשב"י, שזה היה נס נוסף שהעם ראה את הנשמע.

ראיית הנשמע גם אם היא נס גדול, תמוהה להבנה, מה היא נותנת יותר כשרואים את הקולות על פני ששומעים אותם? לשם מה הנס הגדול, וכי הוא השפיע יותר על ישראל באותה עת, הרי הקב"ה לא עושה נס בכדי?

כשמתבוננים במהותם של הראייה והשמיעה, העומק שבהם וההבדל שביניהם ניתן להבין זאת. שהרי ראייה היא משהו רחב יותר, היא מכלול של דברים, קשה לראות אדם מבלי לראות את כל הרקע שהוא נמצא בו, אם הוא בין אנשים או לא, אם הוא יושב או עומד, מה הוא לובש וכדו'. לעומת זאת שמיעה היא ממוקדת יותר כשיש רעש קשה לשמוע, תרי קלי לא משתמעי - לא ניתן לשמוע שתי אנשים מדברים באותה שעה.

כשהקב"ה נתן את עשרת הדיברות, לא היו אלו עשרת הדברים לבד, כמו שרש"י מביא בשם המדרש בסוף פרשת משפטים, עה"פ: "ואתנה לך את לוחות האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי להורותם", שכל שש מאות ושלוש עשרה מצוות בכלל עשרת הדברות הן, ומוסיף את דבריו של רבי סעדיה גאון שפירש שבכל דבור ודבור נאמרו המצוות התלויות בו. כך שעם עשרת הדברים ירדו לעולם תורה שלמה, תרי"ג מצוות, ערכים ומוסר, ערבות הדדית. ובכלל החותמת על היותנו עם סגולה, עם הנבחר ניתנה עם עשרת הדברות. א"כ לא היה זה רק שמיעה של קולות - של אותם עשרת הדיברות, אלא היה זה ראיית מכלול הדברים שמאחורי הנשמע, כך שזו לא הייתה שמיעה גרידא, אלא ראיה שלמה של המכלול.

נשים לב שהתלמוד בבלי בשעה שמביא מחלוקת תלמודית בכל נושא, כשהוא מנסה לפרק ולהבין אותה, הוא אומר "תא שמע" - בוא ושמע. לעומת זאת הזוהר הק' אומר "תא חזי" - בא וראה. כי התלמוד העוסק בחיי היום יום, בדברים נקודתיים משתמש בשמיעה שהיא ממוקדת יותר. אך הזוהר העוסק בהנהגתו של הקב"ה, בדברים עמוקים שברומו של עולם, משתמש בראיה, שהיא משהו רחב יותר, שהיא רואה מכלול של הדברים.

עם זאת יש להדגיש שגם הראיה שונה אצל כל אחד ואחד, שהרי הפסוק פותח בלשון רבים: "וכל העם רואים את הקולות..." ומסיים בלשון יחיד: "וירא כל העם..." פירש זאת כ"ק האדמו"ר השר שלום מבעלז זי"ע עפ"י הפסוק בישעיהו: "כי מלאה הארץ דעה את השם כמים לים מכסים", שכמו שהים נראה מלמעלה שווה ובגובה אחיד, אך קרקעיתו שונה לגמרי, יש מקומות גבוהים ועמוקים ויש נמוכים, כך גם לעתיד לבוא, גם אם כלפי חוץ יראו כולם שווים, ברור שכל אחד יזכה להתמלא דעה בעומק שונה לפי דרגתו. כך גם בעת מתן תורה, כל העם רואים את הקולות, אפילו פשוטי העם ראו על הים מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי, אך בכל זאת היה זה כלפי חוץ, אולם בעומקם של דברים כל אחד ראה לפי דרגתו, עמידתו לראות נעשתה לפי הישגיו. הגדולים ראו מקרוב והפשוטים ראו מרחוק.