פרשת בא ה'תש"ע פרשת בא ה'תש"ע בס"ד קידוש הלבנה- סוד ההתחדשות "החודש הזה לכם ראש חודשים ראשון הוא לכם לחודשי השנה", זוהי המצוה המעשית הראשונה שנצטוו בה ישראל, ורש"י בפתיחת פירושו על התורה מביא את דברי ר' יצחק שלא היה צריך להתחיל את התורה אלא מהחודש הזה לכם שהיא מצווה ראשונה שנצטוו בה ישראל. ומה טעם פתח בבראשית? משום כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גויים וכו'. יש להבין, מדוע נבחרה מצוה זו להיות הראשונה שנצטוו בה ישראל ובה היה צריך להתחיל את התורה? אם היו שואלים אותנו מה צריכה להיות המצוה הראשונה היינו בוחרים להתחיל את התורה דווקא ב"אנוכי ה' אלוקיך" - האמונה בבורא העולם, או מצוות אחרות כמו תפילין, שבת וכדו', אך ודאי לא היינו אפילו מעלים על דעתינו לבחור במצוות קידוש החודש, והנה דווקא בה בחר הקב"ה לצוותה בארץ מצרים עת יוצאים עם ישראל ממצרי הטומאה כדי להפוך לעם קדוש המקיים תרי"ג מצוות, ולא יחד עם כל תרי"ג המצוות, והשאלה מדוע? פעמיים מצוי בפסוק זה הביטוי "לכם" וביטויים אלו נראים מיותרים, שכן אפשר לומר "החודש הזה ראש חודשים ראשון שהוא לחודשי השנה". וגם זה אומר דרשני, מדוע יש דגש מיוחד על ה"לכם" במצוה זו. במצוות ארבעת המינים למדנו שה"לכם" מלמד על כך שארבעת המינים צריכים להיות שלנו, אך מה יש בקידוש הלבנה שיש בו "לכם"? עוד יש להבין את מה שנאמר במכילתא: החודש הזה - מלמד שנתקשה משה על מולד הלבנה וכו', והראה לו באצבע את הלבנה ברקיע ואמר לו כזה ראה וקדש, ותמהו המפרשים מהו הקושי שנתקשה משה רבינו בקידוש החודש ובהתחדשות הלבנה עד שהיה צריך לראות זאת במראה נבואה, הרי מולד הלבנה גלוי וידוע לכל וכאשר מתחדשת ברקיע נראית לכל עין? יש לומר שיש במצוה זו מסר עמוק ויסודי שבגללה נבחרה להיות הראשונה שבמצוות התורה. אנו אומרים בברכת הלבנה: "וללבנה אמר שתתחדש עטרת תפארת לעמוסי בטן שהם עתידים להתחדש כמותה ולפאר ליוצרם על שם כבוד מלכותו". עמוסי בטן - האדם נמשל ללבנה. כשם שהלבנה מתחדשת מידי חודש בחודשו, כך תפקיד האדם להתחדש מידי יום ביומו לעבודת הבורא, "והיו הדברים האלה אשר אנוכי מצווך היום" - בכל יום יהיו בעיניך כחדשים, תפקיד האדם ויסוד הצלחתו היא ההתחדשות, ואילו ההרגל הינו האויב הגדול להתרוממות הנפש ולעליה, ואף הגדול שבגדולים הכהן הגדול הוזהר מלהכנס לקודש הקודשים בתור הרגל "ואל יבוא בכל עת אל הקודש". שני מאורות ברא הקב"ה למאור - השמש מאור הגדול לממשלת היום הנשארת בגודלה בכל עת, והירח מאור קטן לממשלת הלילה המתחדש מידי חודש בחודשו. ונתקשה משה רבינו מה התועלת בהתחדשות הלבנה, האם לא די בכך שהיא המאור הקטן לאחר שאמרה למלאכי השרת אי אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד? ועל כך הראה לו הקב"ה הלבנה ואמר לו: "כזה ראה וקדש"- תפקיד הלבנה שכל אדם יתבונן ויראה את ההתחדשות בה ויקדש זאת לעצמו בעבודת הבורא. לפיכך הלבנה מתחדשת מידי חודש בחודשו, ומצוה זו נבחרה למצוה הראשונה. כי ההתחדשות היא יסוד להבטחת קיום התורה ומצוותיה, ובטרם מתן תורה, עוד במצרים, ניתנה מצוה זו כדי שתשמש בסיס לקבלת התורה. אולי זהו רמז לקשר שבין ראש חודש לפסוק בפרשת תמיד שאנו קוראים מידי ראש חודש: "עולת תמיד העשויה בהר סיני לריח ניחוח אישה לה'" (במדבר כ"ח). והקשו המפרשים: מדוע נכתב פסוק זה המדבר בעולה העשויה בהר סיני בתוך הפרשה של קרבן התמיד הנעשה מדי יום-בוקר וערב? אמנם רש"י מבחין בקושי זה ומביא את הספרי שהוקשה עולת תמיד לעולה העשויה בהר סיני לכך שטעונה כלי. אולם בכך שכתבה התורה פסוק שלם זה בפרשת תמיד ולא כתבה שהעולה טעונה כלי, נראה שבא ללמדנו, שלמרות שעולת התמיד נקרבת בוקר ובין הערביים "שניים ליום עולה תמיד", יש לעשות זאת באותה התרוממות הרוח שהקריבו את העולה בהר סיני - הקרבן הראשון שהקריבו בני ישראל לעולה, ואז אכן יהיה: "לריח ניחוח אשה לה'". הגמרא במסכת שבת (קמ"ז) מספרת על רבי אלעזר בן ערך גדול תלמידיו של רבי יוחנן בן זכאי שאמר עליו אבא שאול משמו אם יהיו כל חכמי ישראל בכף אחד ואלעזר בן ערך בכף שניה מכריע את כולם. אימשיך בתרייהו-נמשך אחרי יין ורחיצה (רש"י), ונשכח תלמודו. כשחזר רצה לקרוא החודש הזה לכם ואמר החרש היה לבם, ביקשו עליו רבנן רחמים וחזר תלמודו. אומר השפת אמת זצ"ל, שהשבוע חל יום פטירתו, כי דווקא בפסוק זה טעה רבי אלעזר בן ערך כי הדבר שנמנע מרבי אלעזר בן ערך היה פלפול התלמידים בעוזבו אותם למקום עונג, ובכך נמנעה ממנו ההתחדשות, על כן טעה דווקא בפסוק זה שבפרשת החודש המלמד על התחדשות וקרא בו החרש היה לבם. פרשת קידוש החודש מלמדת כי תפקיד האדם לקיים התורה ומצוותיה מתוך התחדשות. "בכל יום יהיו בעיניך כחדשים", ולכן גם מצות סיפור יציאת מצרים שנכתבה בסוף פרשתינו נאמרת בשאלת הבנים ובתשובת האב כדי שלא תביא אותנו להרגל, וכמו שאמר הרבי מלובלין זצ"ל על דברי רבי אלעזר בן ערך, שכאשר ההתחדשות נכנסת לליבו של האדם, דוחה את החרשות מליבו. 
|
לוח עברי
חגים ומועדים