חג החנוכה ה'תש"ע

בס"ד

הרב שמואל רבינוביץ
רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים

"בימי מתתיהו ובניו"

חג החנוכה שתוקן ע"י חז"ל זוכה יחד עם ימי הפורים למעלות יתרות על פני כל חגי ישראל, סגולתם והשפעתם היא לעין ערוך. וכבר אמרו חז"ל על ימי הפורים: שכל המועדים יהיו בטלים וימי הפורים לא יהיו נבטלין לעולם, שנאמר וימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים וזכרם לא יסוף מזרעם (אסתר ט' כ"ח). וכך נקט הרמב"ם סוף הלכות מגילה בלשונו הטהור: כל ספרי הנביאים וכל הכתובים עתידין ליבטל לימות המשיח, חוץ ממגילת אסתר, והרי היא קיימת כחמשה חומשי תורה, וכהלכות של תורה שבעל פה שאינן בטלים לעולם, ואע"פ שכל זכרון הצרות יבטל כי נשכחו הצרות הראשונות וכי נסתרו מעיני (ישעיה ס"ה ט"ז), ימי הפורים לא יבטלו שנאמר וימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים וזכרם לא יסוף מזרעם.

לשונו הטהור של הרמב"ם גם בהלכות חנוכה וכך כתב:(פרק ד' הלכה י"ב), מצוות נר חנוכה מצווה חביבה היא עד מאוד וצריך אדם להזהר בה כדי להודיע הנס ולהוסיף בשבח האל והודיה לו על הניסים שעשה לנו. אפילו אין לו מה יאכל אלא מן הצדקה שואל או מוכר כסותו ולוקח שמן ונרות ומדליק.

עוד דבר מעניין אנו מוצאים בימי החנוכה ופורים, כאשר אנו מזכירים בתפילתנו את ימים אלו אנו אומרים: "בימי מתיתיהו ובניו חשמונאי, כשעמדה מלכות יון הרשעה..." וכך גם בפורים: "בימי מרדכי ואסתר", דהיינו פותחים בהזכרת המנהיגים של אותו דור, דבר שלא מוצאים בחגים אחרים. הרי בפסח לא פותחים: בימי משה ואהרון, למרות היותם המנהיגים באותו דור. והשאלה היא מדוע רק בחגים אלו אנו מייחדים בפתח תפילתנו את שמם של המנהיגים בדור הנס?

י"ל שייחודם של חנוכה ופורים היתה במסירות הנפש שגילו המנהיגים באותו דור, ובעקבותם עם ישראל. מתתיהו ובניו מסרו את נפשם ויצאו לקרב למען שמו יתברך גם כשהיו מועטים מול רבים, חלשים מול גיבורים, קראו מי לה' אלי ויצאו לקרב על הרוח. וכך גם בימי הפורים מסר מרדכי את נפשו כאשר לא רצה לכרוע ולהשתחוות להמן, ולאחר מכן נס ההצלה במסירות נפש של מרדכי ואסתר אשר הקהילו את עם ישראל והשיבו את ליבותיהם לאבינו שבשמים, כך שהניסים של חנוכה ופורים באו מכח המנהיגים, מבחינת אתערותא דלתתא.

לעומת זאת, בגאולת מצרים, שם היו בני ישראל במ"ט שערי טומאה: "ואת ערום ועריה ממצוות", ובלא העוגן שנתן לנו הקב"ה היינו שוקעים בשער הנ' מבלי יכולת להיגאל, הרי שהנס היה בלא כח של עם ישראל ומנהיגיו, מבחינת אתערותא דלעילא.

בזה שונים ימי החנוכה והפורים מחג גאולת מצרים. נצחיות חגים אלו הינם בזכות מסירות הנפש של מנהיגיו בעת ההיא. לעומת החגים שבאו מאתערותא דלעילא, שאז בימות המשיח יתגמדו לעומת הניסים שימטיר ה' עלינו ממרום. אשר על כן מובלטים שמות המנהיגים בימי החנוכה ופורים שהם מקור הנס ומסירות הנפש, לעומת גאולת מצרים שמקור הנס הוא בואו של הקב"ה להצילנו מבור שאולה.

רעיון זה מסביר מדוע הר סיני- שבו ניתנה תורה, נסתלקה ממנו הקדושה מיד לאחר שנגמר המעמד הגדול של מתן תורה, לעומת הר המוריה- שבו עקד אברהם אבינו את בנו יחידו יצחק, שנותר קדוש לנצח נצחים. עליו נבנה בית מקדש ראשון ובית מקדש שני, ובעזהי"ת יבנה עליו בב"א בית מקדש שלישי וקדושתו היא גם בחורבנו?

כי יחודו של הר המוריה הוא במסירות הנפש של אברהם אבינו ויצחק בנו מבחינת: "וילכו שניהם יחדיו", מקום שיהודי פשט עליו צווארו עבור בורא עולם, הוא קודש לנצח. לעומת מקום שבו ירד ה' יתברך עליו מן השמים וכולו אתערותא דלעילא.