פרשת ויחי ה'תש"ע פרשת ויחי ה'תש"ע בס"ד הרב שמואל רבינוביץ אלוקים חשבה לטובה עם הסתלקותו של יעקב אבינו, נכנס החשש בלב האחים הקדושים שמא יש בלבו של יוסף עליהם ומשום כיבוד אב לא גילה להם את כעסו ועתה ישוב הכעס ותשוב השנאה לשרור. אך יוסף מרגיע אותם מיד ואומר "אלוקים חשבה לטובה למען עשה כיום הזה להחיות עם רב". תמיד בתוך כל עניין מסתתר עוד עניין. אתם אולי חשבתם על עניין המכירה בפן אחד ובאופן מסויים, אבל דעו לכם כי לא מאיתכם יצא הדבר, אלא תכנון אלוקי יש בזה, "אלוקים חשבה לטובה". היתה לכך סיבה מוצדקת , למה? להחיות עם רב, כשהוא גם מוסיף ומבטיח: "אנוכי אכלכל אתכם". יוסף נמכר! שילם מחיר יקר ונורא. שלוש עשרה שנים ישב בכלא המצרי, והוא עומד עד עתה ומסביר לכולם כי הכל משמיים, וכשרואה את אחיו עצובים עומד ומנחם אותם ומדבר על ליבם, כי השליחות נעשתה בדבר ה'! אמנם, אין זה מתיר למישהו לעשות מעשה רע, זו עבירה שנענשים עליה ועשרה הרוגי מלכות היו בעבור זה אבל במהלכים אלוקיים, כמו ירידה לגלות מצרים, יש עניינים נוספים רמוזים, ולכן, אין טעם לחפש אשמים. כמה מוסר השכל יש כאן אם נתבונן ככה בכל דבר ועניין, מיד יפרחו להם הקשיים אשר אנחנו מערימים על עצמינו. הבטחה גדולה היא: "מאת העליון לא תצאנה הרעות", הקדוש ברוך הוא לא עושה דברים רעים. אנו רק צריכים להתאמץ ולחפש את אותה נקודה אשר בה מתקיים "אלוקים חשבה לטובה". בפרשת וישב נאמר: "וישבו לאכל לחם וישאו עיניהם ויראו והנה ארחת ישמעאלים באה מגלעד וגמליהם נושאים נכאת וצרי ולט הולכים להוריד מצרימה" וגו' (בראשית ל"ז, כ"ה). מביא רש"י: "למה פרסם הכתוב את משאם, להודיע מתן שכרם של צדיקים, שאין דרכן של ערביים לשאת אלא נפט ועטרן שריחן רע ולזה נזדמנו בשמים שלא יוזק מריח רע". בשם רבי חיים שמואלביץ זצ"ל מובאת ההתפעלות מדיוק חשבון שמים. לדעת למדוד. עד כאן ובדיוק, ותו לא. אמנם, מכור ימכר יוסף על כל המתלווה לכך. הפחד, הדאגה, הביזיון והסכנה. הכל הכל. אך המידה מדוייקת, אם לא מגיע לו ריח עטרן- לא יקבלו. הגאון רבי ברוך מרדכי אזרחי שליט"א בספרו ברכת מרדכי ביאר זאת על פי הרעיון שפירשנו. משל למה הדבר דומה. לשנים העומדים דרוכים, בידי שניהם סכינים בעלי להב דומה, לפניהם כפותים שנים על שולחנם. היד מונפת, הסכינים בין אצבעותיהם, עוד מעט תנעצנה בתוך חזיהם של הכפותים לפניהם. ומן הצד משקיפים אנשים, על האחד צועקים הם בכל כוחם: "רוצח", אל תשפוך דם. את השני מלווים בעיניים דואגות: מי יתן וניתוחו הכירוגי יצליח. מניין ידעו כי האחד רוצח והשני מנתח? ההכירום מראש? הסטריליזציה! האחד עוטה חלוק לבן, פיו מכוסה, ידיו נתונות בכפפות גומי. אצל האחר כל אלו אינם... וכשיוסף נתון במרומי דבשת הגמל, שרעפיו נתונים אל העבר, ההווה והעתיד. מקבל אמנם הכל בשמחה, אך רוצה בכל כוחו לדעת וללמוד, מהו סוג העונש: היסורים המה, או "ניתוח". העונש הוא או חינוך. האם זה לטובתו או לרעתו? או אז, אפו יריח את ריח הבשמים ויבין, כי לבשמים תפקיד של הסטריליזציה. הניתוח קשה אך הצלה יש בו, החייאה יש בו... לימוד עצום הוא זה. חובה הוא על כל אחד, בתוך כל העובר עליו למצוא את הסטריליזציה, את הזהירות השמימית, את הדאגה ולהסיק את המסקנה, כי התכלית היא טיפול וניתוח, אשר יביא את ההצלה וההחייאה וכל טוב סלה. יש להוסיף כאן גם מה ששואלים על המבואר בגמרא, שתקנו את ברכת הטוב והמיטיב על הרוגי ביתר. וכך אמרו: "הטוב שלא הסריחו והמיטיב אשר נתנו לקבורה". (ברכות מ"ח). ושאלו, היתכן כי לאחר נוראות מפחידים ומבהילים כאלו עוד תתוקן ברכה מיוחדת של הטוב והמיטיב ולא תיזכר כלל השואה האיומה הזאת?! י"ל שמתוך הנהגה זאת של בורא עולם, נראה ומוכח לעין כל, כי השואה הנוראה לא היתה רק עונש נורא ואיום, אלא ניתוח. כי השואה הנוראה והאיומה הזאת לא היתה אלא איזמל מנתחים, לא פגיון רצח. ומצא הקב"ה ברצונו הטוב להוכיח קבל עם ועדה, ע"י תוספת ה"סטריליזציה". העובדות הניסיות שניתנו לקבורה ושלא הסריחו, לא רק על עצמם יצאו ללמד, אלא על כל שקדם להם. כי מתוך עובדות ניסיות אלו, נוכחנו לדעת כי טיפול שמימי היה זה. אמנם סכין נוראה חתכה בנו, אך סכין מנתחים. זוהי הסטריליזציה השמימית. אלו היו מילות הפרידה של יעקב אבינו מבניו, השבטים הקדושים, צוואת חייו, "האספו ואגידה לכם את אשר יקרא אתכם" והמסר הזה עדכני? עד "אחרית הימים"! כל התהפוכות הגדולות שהעם היהודי אמור לעבור: בארץ ישראל ובבל, באינקוזיציה של ספרד ובמסעי הצלב של אירופה, במלחמות ובפיגועים הכל גלוי וידוע, הכל מסור ומחושב מראש. "האספו ואגידה" כי הרי להגיד את כל אשר יהיה באחרית הימים יכול רק מי שכבר יודע. דגש מיוחד את אשר "יקרא" אתכם ולא רק את אשר יקרה. יקרה- הוא רק המקרה. אבל הקורות של העם היהודי אינם מקריים, אינם מפגשים בלתי צפויים של מצבים. העם היהודי יש לו עתיד אשר "יקרא" ולקרוא אפשר רק מה שכבר כתוב. אין מילות חיזוק גדולות יותר, ואין צוואת השקפה בונה יותר מהידיעה של "ההשגחה הפרטית" וכל מה שנדמה להם כאילו "יקרה אתכם באחרית הימים", בעצם דעו לכם כי הוא אשר "יקרא אתכם באחרית הימים" הכל כתוב והכל רשום, והכל קרוא ומזומן מראש. וכשלפעמים תוהים אנו במחשבה למה לא הולך הכל בקלות, למה הדברים לא חלקים? נפנים בבירור: כי הנתיב הזה נחסם לתנועה בהשגחה פרטית, ואם לא הצלחנו להבין את המראה, יש לשוב , לסוב על עקבותינו, להרהר ולבדוק מה רצונו יתברך. 
|
לוח עברי
חגים ומועדים