פרשת וישלח ה'תש"ע פרשת וישלח ה'תש"ע בס"ד "כי במקלי עברתי את הירדן הזה" "וישלח יעקב מלאכים לפניו אל עשיו אחיו ארצה שעיר שדה אדום". יעקב אבינו חוזר מחרן, מבית לבן הארמי, לארץ מולדתו- בית אביו כפי שצווה ע"י הקב"ה, ונערך לפגישה עם עשיו שאמר: "יתמו ימי אבל אבי ואהרגה את יעקב אחי". יעקב אבינו לא זונח את אומנות אבותיו אברהם ויצחק: אומנות התפילה, וכך אומר: "קטונתי מכל החסדים ומכל האמת אשר עשית את עבדך כי במקלי עברתי את הירדן הזה ועתה הייתי לשני מחנות... ואתה אמרת היטיב איטיב עמך ושמתי את זרעך כחול הים אשר לא יספר מרב". יעקב אבינו בוחר לבטא את בואו לחרן בערום ובחוסר כל, לאחר שאליפז לקח את כל רכושו בשביל לקיים את רצון אביו עשיו להרוג את יעקב אבינו ועתה חשוב כמת, במילים: "כי במקלי עברתי את הירדן הזה". ויש להבין מדוע השתמש יעקב אבינו בדוגמא שנותר לו רק מקלו, לכאורה היה עדיף להבליט את הקוטביות ממצב של עוני וחוסר כל למצב של שני מחנות, בביטוי של בחוסר כל עברתי את הירדן, דבר שהיה מחדד יותר את גזילת רכושו ע"י אליפז? אך גם אם רצה להשתמש במילים חיוביות הרי נותר עם בגד ללבוש ולא רק עם מקל, מדוע בחר בביטוי "כי במקלי עברתי את הירדן הזה"? רש"י מביא את דברי חז"ל כי מילים אלו גם רומזות על הנס שפקד את יעקב בזה שנבקע לו הירדן. אך זה אינו עונה על הבחירה לבטא קוטביות משני הצדדים, תחילה בעוני ולבסוף בעושר עם שני מחנות. דווקא בדוגמא של המקל "כי במקלי עברתי את הירדן הזה" שוודאי ניתן היה לרמוז על נס זה בדרך אחרת, כך שכנראה יש עומק בשימוש במקל כדוגמא. הפני מנחם זצ"ל הסביר את הביטוי "כי במקלי עברתי את הירדן הזה", על פי דברי חז"ל במסכת סנהדרין (ח', א') "טול מקל והך על קודקודם דבר אחד לדור". המקל רומז לכח שילטון, וזו היתה גדולתו של יעקב בהיותו בעל הבית מוחלט על חושיו ותכונותיו. זה רצה ללמדנו יעקב אבינו שבכח המקל - השלטון זכה לעבור את הירדן ולהגיע למדרגותיו עד שזכה להיות שני מחנות- שלם במחנה של בין אדם למקום ושלם במחנה של בין אדם לחברו. יעקב אבינו מלבד רצונו להבליט איך נהפך מערום וחסר כל לשני מחנות, רצה לבטא את הסיבה הרוחנית שבעבורה זכה להגיע לשני מחנות. ואותה תלה במקל, בשלטון על מעשיו, לפיכך השתמש במילים "כי במקלי עברתי את הירדן הזה" כי זהו המסר העיקרי לדורות הבאים.
עומדים אנו בערב י"ט כסלו - חג הגאולה של האדמו"ר הזקן בעל התניא. ונשים לב ללשונו של הרבי ר' זושא זי"ע בהקדמה לספר התניא: "הפליא ה' חסדו ונתן בליבו הטהור (של האדמו"ר הזקן זי"ע) לעשות את כל אלה להראות עם ה' דרכיו". גדולתם של צדיקים קדושי עליון היתה כזאת שיכלו להראות בפועל ולא רק ללמד ברוח, את עם ה' הכולל את כל רבדי העם מבלי היבט על מעמדם ומצבם. עוד יש להטעים על פסוק זה את המעשה המובא בגמרא במסכת בבא בתרא דף ע"ג. שם אומר רבה, שיורדי הים סיפרו לו, כי פעמים גל ים המאיים להטביע ספינה נראה מרחוק כאשר לבת אש לבנה הולכת לפניו. וכאשר נגלה להם גל מעין זה הם מכים בו במקל עליו חקוקות מילים מסויימות הכוללות את שמו של הקב"ה, והגל המאיים נח מזעפו. רבי נחמן מברסלב זצ"ל (ליקוטי מוהר"ן ח"א) היה רואה במעשה זה משל להתמודדות האדם בחייו, וכך היה אומר: "גלא דמטבע לספינתא", היינו: היצר חפץ להטביע את ספינת ישראל ו"מתחזי כי צוציתא", הוא עוטה כמין קדושה וטהרה כדי לפתות את הלבבות. או אז, אין ליהודי עצה, כי אם להכותו במקל שעליו חקוק שם ה', הלא הוא התורה הקדושה, שהרי "קוב"ה ואורייתא חד הוא", כדברי תנא דבי ר' ישמעאל (סוכה נ"ב, ב') "אם פגע בך מנוול זה, משכהו לבית המדרש". ה"חתם סופר" זצ"ל (בסוגיא זו), הטעים גמרא זו באופן מעניין וכך פורש: מעשה זה הוא משל על ים החיים הסוער על האדם, שאין לו כי אם להאחז באמונה בקב"ה, שיושיעו מכל מצוקותיו. זהו ה"מקל" אשר בו הכו הספנים, שהרי "מקל" ראשי תיבות מעולם קיווינו לך. רעיון זה מתאים לדבריו של יעקב אבינו: "כי במקלי עברתי את הירדן הזה ועתה הייתי לשתי מחנות". כל אחד מאיתנו רוצה לגדול ולהצליח בכל התחומים, מלמדינו אבינו יעקב כי בכח המקל ניתן להתגבר על גלים המאיימים עלינו להטביעינו, הלא הוא מקל האמונה והתקווה שעליו חקוק שמו יתברך.
|
לוח עברי
חגים ומועדים