פרשת נח ה'תש"ע פרשת נח ה'תש"ע בס"ד שאילת הגשמים השבוע אנו מתחילים לשאול ולבקש על הגשמים. בשביעי במר חשוון נוסיף את המשאלה "ותן טל ומטר לברכה" בתפילותינו. משאלה שאם חסרה מן התפילה יש לשוב ולהתפלל, וזאת משום הצורך הגדול בגשם על פני האדמה. עונת הגשמים אינה מתחילה בשביעי במר חשוון, אלא בשמיני עצרת-שמחת תורה. משעה זו אנו מתחילים לומר: "משיב הרוח ומוריד הגשם", כדברי חז"ל מזכירין גבורות גשמים בתחיית המתים. זאת ועוד, אנו פותחים בתפילת מוסף של שמיני עצרת את ארון הקודש ומתפללים תפילה מיוחדת על הגשם בזכותם של רועי האומה, אך למרות זאת משאלת הגשם מתעכבת חמישה עשר יום עד שביעי במר חשוון כדברי רבן גמליאל שנפסקה הלכה כמותו. וזאת משום החשש שהרחוקים שבעולי הרגל לא יצליחו לשוב לביתם לאחר שקיימו את מצוות "יראה כל זכורך את פני האדון ה'", ויתקלו בגשמים. עד כמה גדול הצורך בגשמים, אנו רואים בהלכה המצריכה לשוב ולהתפלל באם החסיר את הבקשה של ותן טל ומטר לברכה. יתרה מכך אנו מוצאים בתפילתו של הכהן הגדול ביום הכיפורים, בקודש הקודשים, שם התפלל תפילה קצרה, משום דאגתם של עם ישראל לשלומו ולקיבול תפילותיו ועבודתו. בתפילה הקצרה הזו מצא לנכון להזכיר שהקב"ה לא ישמע לתפילת עוברי דרכים על הגשם בשעה שהעולם זקוק לו. ובכלל הגמרא במסכת תענית מתארת כמה גדול יום הגשמים, רבי אברהם אמר כתחיית המתים, רבי יהודה אמר כיום שניתנה בו תורה, רבי חמא ב"ר חנינא אמר כיום שנבראו בו שמיים וארץ, והפליגו שם בגדולת יום זה רק משום הצורך שבו. אם כן יש להבין מדוע אמרו חז"ל כי תעוכב תפילת הגשמים בט"ו ימים בשביל הרחוקים שבעולי הרגל, בשעה שהעולם זקוק כל כך לגשם, וכי יהודי הרוצה לקיים את המצווה לעלות לרגל, ימנע מכך משום הגשמים? שמעתי ביאור נפלא מהגאון רבי שאול אלתר שליט"א ראש ישיבת שפת אמת, שהסביר כי אין מדובר רק ברחוקים פיזית מבית המקדש, אכן בגללם לא היו מעכבים את תפילת הגשם. ניתן להניח כי אנשים החפצים לקיים מצוות עשה של עליה לרגל לא היו חלילה נמנעים מלעלות לרגל משום הגשם. אלא כוונת חז"ל לאלו שרחוקים ברוח, שאינם קרובים לה' ולתורתו, ויש להם התלבטות פנימית אם בכלל לקיים את המצווה, ובאם יתווסף להם חשש הגשם ודאי לא יבואו, משום אנשים אלו ומתוך רצון לקרבם לה' ולתורתו נדחית הבקשה לגשם. אנו יודעים כי עליה לרגל לירושלים, לד' אמות של קדושה וטהרה תשפיע עליהם יותר מכל השפעה והסברה, על כן אמרו חז"ל יתעכבו עם ישראל מן הגשם, עד שישוב אחרון שבישראל לנהר פרת. כי למרות חשיבות הגשם יש עדיפות אחת הגוברת על זה והיא התקרבות של יהודי נוסף לה' ולתורתו. יסוד זה אנו מוצאים גם בפרשת השבוע שנקראת בדרך כלל בסמוך לז' במר חשוון. אנו מוצאים מחד את גדולתו של נח כפי שמוגדר בתורה "איש צדיק תמים היה בדורותיו, את האלוקים התהלך נח", עד שבזכותו נשבע הקב"ה לבל יהיה עוד מבול על הארץ, וזכותו מגינה על כלל האנושות לדורות עולם. אולם למרות שהתורה מעידה על צדקותו המופלאה של נח, היו מחכמינו ז"ל שדייקו ממה שכתוב בתורה שנח היה צדיק "בדורותיו", ש"אילו היה בדורו של אברהם אבינו לא היה נחשב לכלום" (כלשון רש"י ו', י'). מהו השוני העקרוני שמצאו חז"ל בין נח לאברהם, שבגינו הם טוענים שאילו נח היה חי בדורו של אברהם לא היה נחשב לכלום? תשובה לשאלה זו משיב הגאון ר' שעפטל זצ"ל, בן השל"ה הקדוש, בספרו "ווי העמודים" (תהלים פרק י"א), בהתייחסו לפסוק: "את האלוקים התהלך נח", הוא כותב: גם "החתם סופר" כותב מעין זה, ואף דברים חריפים במיוחד (דבריו צוטטו על ידי בנו הג"ר שמעון סופר זצ"ל, בהקדמתו "פיתוחי חותם" לשו"ת חת"ם סופר, חלק יורה דעה): מדבריו למדנו כי אברהם אבינו ע"ה הורה לנו בהתנהגותו כי רצון ה' הוא שהאדם לא יסתפק בהתעלותו העצמית ויפעל ככל יכולתו להרבות כבוד שמים אצל זולתו וזאת גם במחיר ויתור מסויים על קידומו העצמי. אברהם אבינו מסוגל היה להעפיל לגובהו של חנוך ולהיות מופשט כליל מענייני החומר, אולם הוא העדיף להישאר כאדם כדי שכך יוכל עוד להשפיע על בני דורו. מה נשגבו המילים שבפי ה"חתם סופר": "כי מה ייתן ומה יוסיף האדם, אם יוסיף מלאך אחד על אלפי רבבות מלאכי מעלה?!" למדנו מכאן מה רבה המחוייבות של כל מי שבידו לפעול לזיכוי הרבים לעשות כן בכל כוחותיו. מי לנו גדול מגאון ישראל, הג"ר יהונתן אייבשיץ זצ"ל שעשרות בשנים שימש כאב"ד, הרביץ תורה לתלמידים שהיו גדולי ישראל, ונודע בכל תפוצות ישראל בספריו המופלאים: "אורים ותומים", כרתי ופלתי", "יערות דבש", ועוד עשרות ספרים שהיקנו לו תהילת עולם. אף על פי כן הוא מעיד על עצמו בספרו "יערות דבש": "על תתמהו בני על חפצי תמיד להוכיח, ובאמונה אני אומר לכם, כי בכל ימי ושנותי עלי ארץ לא נבחר ולא היטיב לבי שעה אחת, אפס שעה זו אשר אני עומד להוכיח ולהשיב רבים מעוון, וגם לכם שעה זו נבחרת מכל ימיכים עלי ארץ". על דבריו הוא חוזר ושונה בסגנון שיש בו גאונות של שפלות ברך וענוות חן (דרוש ט"ו, עמוד רצ"ב): "מעידני עלי שלא יחשב בכל ימי חיי הבלי שום זמן מהזמנים כל כך ליקר וחפצי בו כמו שעה שעתיים אלו שאני דורש לכם דברי תוכחת מוסר, דזהו חלקי, חפצי וישעי מכל הימים אשר אני חי על פני האדמה, כי במה יתרצה עבד נבזה וחדל אישים כמוני, אשר מריתי דבריו ויקום בי כחשי, אם לא בעשות כזה להשיב רבים מעוון, ואולי איבנה גם וירצה ה' פעלי...". 
|
לוח עברי
חגים ומועדים