חג הפסח ה'תשס"ט חג הפסח ה'תשס"ט בס"ד יש שפירשו שאילו לא הוציא הקב"ה את אבותינו ממצרים היה אכן נשאר עניין העבדות עד עצם היום הזה. כל המושג של שחרור עבדים והפסקת עבדות נתחדש בעולם בעקבות יציאת מצרים. הנציב בהגדת "אמרי שפר" מוסיף שאכן בעל ההגדה בא לשלול שלא נחשוב שיציאתנו ממצרים בסופו של דבר הייתה צפויה באופן טבעי, משום שלא לעולם חוסן, ומלכויות ומלכים נופלים וקמים, וגם מצרים הייתה משתנית המציאות ביום מן הימים. לא ולא! אלא אילו לא הוציאנו הקב"ה ממצרים העולם היה מתנהג אחרת ומצרים לא הייתה יורדת לעולם מגדולתה. זהו מוסר השכל לאלו הטוענים שיש להתאים את עצמנו למציאות העולם, אדרבה ההיפך הוא הנכון! מציאות העולם משתנית בהתאם להנהגת עם ישראל. ועל כך נאמר באיכה ( ג, כ"א) "חדשים לבקרים רבה אמונתך" רק בגלל שאמונתו של הקב"ה רבה לגואלנו הוא מחדש את העולם בחידושים והנהגות שונות מידי בוקר (עי' במדרש שם). נראה שיש לפיסקה זו משמעות עמוקה הצריכה ללוות אותנו בלילה קדוש זה, ובכלל להבין את חובתינו לזכור את יציאת מצרים. אין כוונת בעל ההגדה לומר ש-"אילו לא הוציא הקב"ה את אבותינו ממצרים... משועבדים היינו לפרעה" שהיינו ממשיכים להיות עבדי פרעה פיזית במצרים, אלא כוונתו ל-משועבדי פרעה, כלומר: אופן התנהגותנו וחיינו היו נקבעים על פי פרעה. אפשר להיות איש חופשי מחד גיסא, אך מאידך גיסא משועבד נפשית. עיקר עניינה של גלות מצרים לא הייתה עבדות הגוף בלבד, אלא גם ובעיקר עבדות הנפש, שעבוד הרוח והמחשבה ללא כל רשות עצמית אפילו לא במחשבה. לכן נקראה ארץ מצרים – "בית עבדים" – מקום שהפכו את האנשים לעבדים במהותם ונפשם. כדבר פרעה: "נרפים הם על כן הם צועקים לאמור נלכה נזבחה לאלוקינו, תכבד העבודה על האנשים ויעשו בה ואל ישעו בדברי שקר", הרעיון במצרים היה לשעבד את הגוף כדי שלא יהיה מקום לחשוב על הרוח, עד שעם ישראל שקעו במ"ט שערי טומאה, ואילו לא הוציא הקב"ה את אבותינו היינו מידרדרים עד חמישים שערי טומאה. אמנם יתכן שאילו לא הוציא הקב"ה את אבותינו ממצרים לא היינו נשארים עבדים פיזית לפרעה, אולם נפשנו הייתה נשארת משועבדת ושקועה בנ' שערי טומאה. זהו אולי גם הקשר להמשך דבריו של בעל ההגדה "ואפילו כולנו חכמים, כולנו נבונים, כולנו זקנים, כולנו יודעים את התורה, מצווה עלינו לספר ביציאת מצרים, וכל המרבה לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח", וכפי שביארו זאת המפרשים בדרך משל: למה הדבר דומה, לאיש עני ואביון שהיה בור מדעת, והתמזל מזלו לפתע ועלה לגדולה, יחד עם עסקיו ורכישת עסקיו ורכישת נכסים החל לקנות השכלה עד שנעשה לאיש מלומד. ובכל שנה ביום שהתעשר בו ציין זאת במשתה יחד עם קרוביו ואוהביו. לימים התהפך הגלגל וירד מנכסיו, ונעשה לעני ואביון כבתחילה, אך מידי שנה המשיך להקפיד לציין ברוב עם את היום בו התעשר. לשאלת הבריות לשמחה זו מה עושה הרי חזר להיות עני? השיב: אמנם את הממון הפסדתי, אך ההשכלה שרכשתי באותו זמן נשארה עימי לצמיתות, ועל כך אני חוגג. כך הנמשל: עם ישראל חזר לגלות ונשתעבד שוב תחת זרים, אולם עיקר שמחתנו ביציאת מצרים היא על שזכינו על ידה לגאולה רוחנית, להיות עם סגולה מכל הארץ ולקבל את התורה הקדושה ההולכת עמנו בכל עת, ועל כך אנו מודים ומהללים. לפיכך "כל המרבה לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח" כי בכך הוא מבטא ששמחת עם ישראל היא שמחה רוחנית בה' ובתורתו שזכינו להן תודות ליציאת מצרים לעולמי עד. רעיון זה בדרך אחרת פירש הג"ר יצחק אלחנן ספקטור זצ"ל, משל למה הדבר דומה – לספינה שנטרפה בים ועל סיפונה עניים ועשירים, כשלפתע נשלחה ישועה מן השמיים והספינה ניצלה מהסכנה והגיע לחוף מבטחים. נקל לשער את השמחה וההודאה לה' יתברך שהייתה בפי הנוסעים שניצלו. אך אין להשוות את דברי השבח וההלל של העשירים השמחים על כך שיוכלו להמשיך לחיות חיי אושר, לתפילת העניים אשר חייהם מלאי צער ומכאובים. ובבד בבד עם ההודאה על הנס זוכרים את סבלם וכאבם. כך יציאת מצרים אפשר להשקיף משתי נקודות מבט שונות, האחת הפשוטה יותר – גאולה מעבדות לחרות ומשעבוד הגוף לגאולה ואז תמה האדם בעת הזאת לשמחה זו מהי עושה? לעומת זה המבט השני הינו נעלה יותר, והוא על הגאולה הרוחנית מטומאת מצרים ומשעבוד הגוף שהביאה את עם ישראל לקבל את התורה. המרבה לספר ביציאת מצרים מעיד על עצמו שהוא מודה על הגאולה הרוחנית, כי על שיעבוד הגוף שהיה לפני אלפי שנים קשה להרבות זמן רב בסיפורו, ולכן המרבה - הרי זה משובח, מעיד על עצמו שמשובח הוא. 
|
לוח עברי
חגים ומועדים