חג החנוכה ה'תשס"ט חג החנוכה ה'תשס"ט בס"ד הרב שמואל רבינוביץ מהדרין מן המהדרין
דבר כזה לא מצאנו בחגים ובמועדים אחרים, לא בסוכה ובארבעת המינים בחג הסוכות, לא בשופר בר"ה וגם לא במצוות של חג הפסח, בכולם ישנם דינים למצווה כשהמקילים והמהדרין מחויבים בהם. השאלה מה התייחד חג זה שעל המנהג שאנו נוהגים בכל תפוצות ובתי ישראל כדברי בית הלל, אנו נקראים בגינו "מהדרין מן המהדרין"? בשו"ת פני אריה ביאר זאת בדרך נפלאה, כי לכאורה קשה מדוע פח השמן הקטן שנמצא טהור היה חתום בחותמו של כהן גדול, וכי כהן הגדול היה בית דין צדק של כשרות אשר חתם על פחי השמן? אלא אנו יודעים שמצות שמן זית זך היא רק להדלקת המנורה כנאמר: כתית למאור, ודרשו חז"ל למאור ולא למנחות, שרק למנורה הטהורה נדרשו להדליק בשמן זית זך אך למנחות ניתן היה להסתפק בשמן זית שאינו זך, ומדוע? כי התורה חסה על ממונם של ישראל והמנחות שהקריבו כל יום היו זקוקים לכמויות גדולות של שמן על כן אמרה התורה שלמנחות אין צורך בשמן זית זך. לא כך נהג הכהן הגדול אשר היה מצווה להקריב כל יום מנחת חביתין, מחציתה בבוקר ומחיצתה בערב, הוא החמיר על עצמו והשתמש למנחתו בשמן זית זך כתית כדוגמת המנורה, לכן פח השמן שנמצא בעת ההיא היה בחותמו של כהן גדול אשר הכין שמן זית כתית למנחתו. נמצא שבזכות מנהגו של הכהן הגדול להיות מהדרין מן המהדרין היה פח שמן טהור כתית לנס החנוכה. משום כך אנו נוהגים במצווה זו מהדרין מן המהדרין, זכר למנהגו של הכהן הגדול שנהג בחותמתו מהדרין מן המהדרין. הוסיף על כך כ"ק האדמו"ר מליובאויטש זצ"ל באגרת קודש (ח"כ ע' צ"א) דהנא ידועה הקושיא המפורסמת מדוע היה צורך בנס פח השמן כאשר על פי ההלכה טומאה דחויה בציבורה ומותר היה להדליק גם בשמן שנטמא?! ואחד התירוצים בזה, להראות חיבתן של ישראל בשל השתדלותם לעבודת הקודש שאפילו שיכלו להדליק בשמן טמא הידרו וחיפשו שמן טהור, בשל כך עשה הקב"ה נס ושידד את הטבע ונעשה נס שהדליקו שמונה ימים מפח שמן טהור. משום כך יש בחג זה את עניין המהדרין מן המהדרין כי הרי כל הנס נבע משום חיבתן של ישראל שרצו להדר במצווה ולהדליק מפח שמן טהור למרות שיכלו להדליק משמן טמא, על כן בחג החנוכה נוהגים להיות מהדרין מן המהדרין ולהדר במצווה. ניתן לחבר לזה את דברי הפני אריה שהקב"ה ביטא בנס זה את חיבתו אל ישראל בראותו את רצונם להדר, הן של המנהיג- הכהן הגדול במנהגו להיות מהדרין מן המהדרין בשמן למנחתו והן של העם כולו ברצונם להדליק את המנורה בשמן טהור ולא בשמן טמא למרות שהיה ניתן לעשות כך. רעיונות אלו מיישבים את הקושיה שהרי לכאורה הקב"ה לא עושה נס בכדי, וא"כ מדוע הקב"ה לא עשה נס אחד גדול ביום ראשון ע"י שהפח יגדל ואז יבחינו שניתן להדליק בו שמונה ימים, אלא בכל יום התחדש הנס ע"י שהדליקו נרות מאותו פח שמן קטן? אלא שכיון והחג הזה מבטא את חיבתן של ישראל בשל השתדלותם ורצונם לקיים את מצוותו יתברך במהדרין מן המהדרין. רצה הקב"ה לבטא זאת כל יום משמונה הימים מבחינת "יושב תהילות ישראל"- ממתין ומצפה לתהילות ישראל. כמו שאנו אומרים בפיוט מעוז צור "ומנותר קנקנים נעשה נס לשושנים, בני בינה ימי שמונה קבעו שיר לרננים". כאשר נותר כל יום בקנקנים הבינו בני הבינה שהקב"ה רוצה שיר ורננים כל שמונה הימים, כדי לבטא את האהבה שיש בין הקב"ה לעמו. מכל זה עולה שעיקרו של החנוכה לבטא את האהבה בין הקב"ה לבני ישראל ובין בני ישראל להקב"ה, הקב"ה ראה את הידורו של כהן הגדול במנחת החביתין ורצונם של עמו לקיים את הדלקת המנורה בבית המקדש בשמן הטהור, החזיר להם אהבה וביטא זאת בזה שכל יום עשה את נס החנוכה ולא ביום אחד וכתוצאה מכך במשך שמונה ימים יש שיר ורננים ולא יום אחד בלבד. 
|
לוח עברי
חגים ומועדים