ראש השנה ה'תש"ע

בס"ד

הרב שמואל רבינוביץ
רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים

מאזין תרועה ואין דומה לך

בתפילת מוסף של ראש השנה אנו מסיימים את "מלכויות זיכרונות ושופרות" בברכה: "כי אתה שומע קול שופר ומאזין תרועה ואין דומה לך, ברוך אתה ה' שומע קול תרועת עמו ישראל ברחמים".

הפרי מגדים שואל על נוסח הברכה, ראשית למה על קול שופר נאמר "שומע", ואילו על התרועה נאמר "מאזין" תרועה? זאת ועוד, "ואין דומה לך" - איך מבחינים על ידי שמיעת השופר שאין מלך כמותו ושאין דומה לו, הרי היו מלכים רבים שהשתמשו בשופרות ותרועות? הרי כל אחד מאיתנו שומע קול שופר ומאזין לתרועה?

משיב הפרי מגדים שכידוע שמיעה היא מרחוק והאזנה מקרוב, כפי שחז"ל אומרים על משה רבנו שאמר בפרשת השבוע: "האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי", ואילו ישעיהו הנביא אמר בתחילת נבואתו: "שמעו שמים והאזיני ארץ", כי משה רבנו היה כל כך קרוב לשמיים ועל כן יכל לומר להם "האזינו" - מקרוב, לעומת זאת הוא היה רחוק מהארץ לכן אמר "ותשמע הארץ" - מרחוק, ואילו ישעיהו הנביא לא היה קרוב כל כך לשמי השמים כמשה רבנו לכן הוא אמר "שמעו שמיים" – מרחוק, "והאזיני ארץ" –מקרוב.

מעתה ניתן להבין את ההבדל בין התקיעה שעליה נאמר שהקב"ה שומע, לתרועה שאליה הקב"ה מאזין, שמשום כך גם נאמר: "ואין דומה לך". כי בעוד שמלך בשר ודם אוהב את האזרחים הממושמעים לו, המנהלים את חייהם על פי חוק - משלמים מיסים ושומרים פקודות, ואילו לאלו שנתפסו בהעלמות מס ועבירה על החוק הוא רחוק. לא כן אצל הקב"ה, גם אצלו יש ישנם שני סוגי אנשים אך עדיפות ניתנת לנשברי לב, לחלשים שבהם. כולם תוקעים בשופר, יש צדיקים שהשנה עברה עליהם בטובות – צדיקים גמורים התוקעים בשופר מבחינת "תקיעה" כדברי הזוהר הקדוש ש"קול שופר" הוא התקיעה הישרה, החלקה, קולם ללא גמגום, בלי חשש, ואכן הקב"ה שומע את קולם. אבל ישנם אנשים שהם מבחינת "תרועה", הפורצים באנחה "כי הרבו לפשוע", הם נאנחים, רועדים ופוחדים וקולם מלא רעד כמו התרועה, גם להם הקב"ה מאזין אך עושה זאת מקרוב – קרוב ה' לנשברי לב.

הקב"ה קרוב לבעלי התשובה, וכביכול בראש השנה נותן את ליבו אליהם ביותר, ולכך "ומי דומה לך!". אין בעולם כזה מלך שמסוגל להיות קרוב כל כך לבאים אליו כשהם מתוך תרועה – פחד ורעד. רק על הקב"ה נאמר "אתה נותן יד לפושעים" לכן מסתיימת הברכה: "ברוך אתה ה' שומע קול תרועת עמו ישראל" כי זו המיוחדות של הקב"ה שאין דומה לו!

שמעתי מהמגיד רבי יעקב גלינסקי שליט"א תוספת ביאור וחיזוק על גדולת הקב"ה המאזין לקול תרועתנו. כאשר אדם נזקק לרופא הוא מתעניין היכן יש רופא טוב? מי הוא הרופא ההגון ביותר? הוא מרבה לחקור את המומחים והיודעים על הרופא הטוב בדבר מומחיותו ונסיונו. אך כאשר אותו אדם עולה על מטוס, מה הוא מברר? רק באיזו חברת תעופה כדאי לנסוע, לא יותר! לא אכפת לו בדיוק מי הטייס וכמה נסיעות עשה ואם עבר אותם בהצלחה וכו', המקסימום שמעניין אותו בתוך המטוס מה יהיה מושבו, למה?

התשובה פשוטה: רופא יכול לשלוח את החולה לעולם הבא, השגיאות שלו עלולות להיות חמורות ביותר ומה יהיה אז? הרופא יישאר בחדר ניתוח ואת החולה הוא שלח לעולם העליון. אבל טייס ונהג גם אם יחשוב רק על עצמו הוא ידאג לנוסע. כי אם חלילה אינו טייס טוב, הוא יפול יחד עם הנוסע... תשובה כל כך פשוטה, בקיצור, כאשר הנהג איתי יחד באותה סירה אני לא דואג מפני הסכנה.

הקב"ה איתנו! אשרינו מה טוב חלקינו. "בכל צרתם לו צר" הוא קרוב אלינו כל השנה ושבעתיים בחודש זה: "אני לדודי ודודי לי".

על הפסוק "ויהי ה' את יוסף" שואלים חז"ל וכי עם אחיו הקב"ה לא היה? רק עם יוסף היה אז הקב"ה? משיבים חז"ל בדרך משל, על חנווני שהוביל שתים עשרה בהמות עם חביות יין, כשאחת הייתה קשורה בשנייה. פתאום, אחת הבהמות ניתקה את עצמה, וברחה לכיוון כפר גויים. עזב החנווני את כולם ורץ אחריה. אמרו לו מה אתה עושה? עוזב אחת עשרה בהמות ומטפל באחת?

השיב להם כן! לבהמות הנמצאות כאן אין סכנה, הרי הם יישארו להסתובב כאן ולא יקרה להם דבר. אבל היא הגיעה למקום של גויים, והיין שעל גבה יכול להיות יין נסך אני מוכרח להצילה. כך ביוסף ואחיו, האחים האחרים הם במחיצת יעקב אבינו, אבל יוסף היה במצריים – שם הקב"ה חייב להצילו ולהיות עמו לכן נאמר "ויהי ה' את יוסף".

"קרוב ה' לנשברי לב", עם מי ה' נמצא? עם נשברי לב, עם אלו שמבחינת "תרועה". הללו רואים תהום מכאן ותהום מכאן וחושבים לעצמם איך נצא ממצבינו הקשה? להם הקב"ה נותן להם יד. התוס' יום טוב מבאר את כפל הלשון במשנה: "אשריכם ישראל לפני מי אתם מטהרים ומי מטהר אתכם", ומשיב: כי גם מי שאינו יכול לטהר את עצמו לבד, הקב"ה מטהר אותו – זורק עליו מים טהורים, והיינו "מי מטהר אתכם אביכם שבשמים".

"אתה נותן יד לפושעים", היה קמצן גדול שלא נתן מעולם פרוטה, לא היה מסוגל לתת פרוטה כלשהי לעני. אותו קמצן נקלע לסערה בלב ים, כשהמציל קפץ לקראתו וצעק לו: תן יד! ענה לו הטובע: וכי אתה לא יודע שאני לא נותן כלום, מה אתה רוצה ממני? אמר לו המציל: אם כן, קח יד... הושיט לו את ידו, והקמצן לקח וכך הצילו..."אתה נותן יד לפושעים" הקב"ה כביכול נותן לנו את ידו קחו, קחו, קחו, העיקר שתינצלו מחטאותיכם...

יש לנו את כל האפשרויות להתקרב להקב"ה ובפרט בימים אלו, לקראת ימים הנוראים אנו מקבלים סייעתא דשמיא מיוחדת, עלינו לפתוח פתח כחודו של מחט ואז הקב"ה יפתח לנו פתח כפתחו של אולם.