פרשת פנחס ה'תשס"ט פרשת פנחס ה'תשס"ט בס"ד הרב שמואל רבינוביץ הרבי היה סנדק, טעם מה בסעודת המצווה, ברך את הנאספים ועשה דרכו חזרה. הלכו, והנה נשמע הקול, הרועד שנית: "קנו כעך בפרוטה, כעך חם וטוב בפרוטה. קנו כעך בפרוטה"... תמה משמשו של הרבי: "איך לא נמאס לה לחזור שוב ושוב על אותו משפט. אין ספור פעמים, בלי שינוי?... נשא הרבי עיניו העיף מבט חטוף, והפטיר: "בדרכנו לברית היו שם תשעה עשר כעכים. עכשיו שישה עשר". "שלוש פרוטות בשעה", מלמל השמש בחמלה, אבל לא לזאת שאלתי. תמהתי איך לא נמאס לה לחזור שוב ושוב על אותה קריאה?" "על כך עניתי", השיב הרבי. "אין היא חוזרת על אותה קריאה. עכשיו היא אומרת זאת על כעך אחר. בכל פעם, על כעך תורן אחר" סיפור זה שייך לפרשתנו. מכל ישראל לא נבחר כמנהיג אחר משה רבינו אלא יהושע בן נון. במה התייחד מכל ישראל? משום שהיה ניחון בהתלהבות נעורים, "נער לא ימיש מתוך האוהל" (שמות לג', יא'). זה היה סוד התמדתו ומסירותו לרבו. איך זוכים לזה? אם מסתכלים על כל מצוה על כל מעשה טוב בראיה פרטית, אישית וחדשה ולא בהסתכלות כללית כמצוות אנשים מלומדה, אזי התלהבות הנעורים אינה נעלמת, אלא אדרבה מלווה אותך. חז"ל קראו על יהושע את הכתוב "נוצר תאנה יאכל פריה, ושומר אדוניו יכובד (משלי כז',יח'). כדאי הוא יהושע ליטול שכר שימושו, שלא מש מתוך האוהל" (רש"י כז', טז' מהמדרש). עומק נפלא טמון בדימויו לשומר התאנה. כידוע, אין התאנה מבשילה פרותיה כאחד, כרוב העצים, אלא בכל יום מוצאים הבעלים תאנים חדשות שהבשילו. וכך אמרו (בעירובין נד', א'), למה נמשלו דברי תורה כתאנה, מה תאנה זו כל זמן שאדם ממשמש בה מוצא בה תאנים, אף דברי תורה כל זמן שאדם הוגה בהם מוצא בהם טעם. זאת היתה גדולתו של יהושע בן נון שבעבורה זכה להנהיג את ישראל והיא הנהגתו בתורה כעץ התאנה. "והיו הדברים האלה אשר אנוכי מצוך היום-בכל יום יהיו בעיניך כחדשים", כך שמר על נערותו גם בזקנותו והיה מבחינת נער לא ימוש מן האוהל" כוחות נעורים שאינן פוסקים המכוונים את הראיה להסתכל על הכל כחדש עם ניחוח הבראשית. כדבריו של שלמה המלך "חנוך לנער על פי דרכו" כי אז "גם כי יזקין לא יסור ממנו" באם מכוונים את ההנער להתוות את דרכו על התלהבות הבראשית, הרי שהזיקנה אינה מקלקלת, אלא אדרבה משפרת, היא מוסיפה דעת מיישבת ומשתלבת בניחוח ההתחלה. "זמרו לה' חסידיו" משורר דוד המלך ע"ה "והודו לזכר קודשו" ומדוע? "כי רגע באפו חיים ברצונו", דוד המלך בדבריו מאלפינו בינה איך תמיד ניתן לזמר ולהודות? באם מתבוננים בכל רגע ורגע, ויודעים שהרגע הזה אינו הרגע שקדם לו, כל רגע הוא משהו חדש, כי הרי הקב"ה ברצונו יכול ליטול מאיתנו בכל רגע את כוחנו ונשמתינו, אזי ניתן תמיד לקבל כוחות מחודשים ולזמר לשמך עליון. עוד ניתן להוסיף ולבאר את "הנער לא ימיש מן האוהל" של יהושע בן נון על פי דברי המשנה בסיומו של פרק ה' ממסכת אבות שם נאמר: "כל מי שיש בו שלושה דברים הללו הוא מתלמידיו של אברהם אבינו, ושלושה דברים אחרים הוא מתלמידיו של בלעם הרשע, תלמידיו של אברהם אבינו – עין טובה רוח נמוכה ונפש שפלה, תלמידיו של בלעם הרשע – עין רעה, רוח גבוהה ונפש רחבה. מה בין תלמידיו של אברהם אבינו לתלמידיו של בלעם הרשע? תלמידיו של אברהם אבינו אוכלין בעולם הזה ונוחלין לעולם הבא, שנאמר: " להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא" (משלי ח'), אבל תלמידיו של בלעם הרשע יורשין גיהנום ויורדין לבאר שחת שנאמר: "ואתה אלוקים תורידם לבאר שחת וכו" (תהילים נה'). החידושי הרי"ם זצ"ל היה אומר ששלוש המידות הללו "עין רוח ונפש" ראשי תיבותיהם הוא "נער", על כן באברהם אבינו ההולך לעקידת יצחק בנו נאמר (בראשית כב') "ויקח את שני נעריו עימו", ולהבדיל בבלעם ההולך לקלל את בניהם של האבות אברהם ויצחק נאמר: "ושני נעריו עמו" (במדבר כב') משום שבעת ההיא כל אחד מהם לקח עימו את הנער שלו, כלומר את מידותיו ותכונותיו. אברהם אבינו לקח את שלושת מידותיו הטובות: עין טובה, רוח נמוכה ונפש שפלה, ואילו בלעם לקח עימו את שלושת מידותיו הרעות: עין רעה, רוח גבוהה ונפש רחבה. ניתן להוסיף ולבאר, שמידות אלו ראשי תיבותיהן דווקא "נער", להורות כי בהיות האדם נער ניתן לעצב את דרכו ודמותו בתכונות טובות או ח"ו להיפך, לאחר מכן בבגרותו קשה עד מאוד לשנות הנהגותיו ומידותיו, כדברי מייסד תנועת המוסר ר' ישראל סלנטר זצ"ל שקל יותר לסיים ש"ס מאשר לשנות מידה, ובזה הובדל אברהם אבינו מבלעם הרשע, בעיצוב דמותו של הנער. אברהם אבינו עיצב את נעריו – ושני נעריו עימו, במידות ותכונות טובות של הנער, ואילו בלעם להבדיל בתכונות השליליות של הנער. כדברי החכם מכל אדם "חנוך לנער על פי דרכו" כי אז "גם כי יזקין לא יסור ממנו". בזה גם בלט יהושע בן נון אשר נאמר עליו: "נער לא ימוש מן האוהל". המידות הטובות של "נער" לא משו מתוך אהלו ותמיד הלך עימם לכל מקום והתמיד בהם, ובעבור כך זכה להבחר כמנהיגן של ישראל, כמו רבו משה רבינו אשר נבחן בהתנהגות טובה כלפי צאנו. 
|
לוח עברי
חגים ומועדים