פרשת חוקת ה'תשס"ט פרשת חוקת ה'תשס"ט בס"ד מטהרים את הטמאים ומטמאת את הטהורים אחד מהדברים אשר עושים את פרשת "פרה אדומה" לחוק הוא זה שהפרה מטהרת את הטמאים, ומנגד מטמאת את הטהורים את המתעסקים ומזים על הטמאים אשר נטמאים לאחר שהיזו וטיהרו את הטמאים. לנסות להסביר זאת, ניתן על פי סיפורו המופלא של רבי זושא זי"ע. רבי זושא כיתת את רגליו תקופה ארוכה בין העיירות הרבות. מקבץ היה פרוטה לפרוטה כדי להביא בעמל אל ביתו את סכום הכסף אשר נתחייב לחתן בתו. בני ישראל כולם עניים הם, ומלאכת הפרנסה קשתה על כולם, ובשעה שהם נתבעים, הרי הם חוזרים ונותנים, ופרוטה לפרוטה מצטרפת לחשבון גדול, עד שב"ה עלה בידיו של רבי זושא להשיג את התחייבותו ועשה את דרכו לביתו, עם אותם שש מאות רובל אשר התחייב לזוג הצעיר. לאחר מהלך דרך רב שעשה בפאתי העיירות, קלטו עיניו של הצדיק מראה בית כנסת בקרבת מקום. "עיירה יהודית!" עלז בליבו. ואכן, בחצי היום הגיע רבי זושא אל אותה העיירה, אלא שקולות השחוק והחדווה שדימה לשמוע, התחלפו עם צווחת גלמודה שהתעלפה מצער באמצע הרחוב, ועתה שוקדים להשיב את נפשה. בין צעקה לצעקה הצליחו אנשי ההצלה להציל מפיה את סיבת שברון נפשה: "הכסף!" כספה הרב שאספה למען ביתה, אבד לה במרכז השוק היום, והיא , אנה היא באה??? מן השמים סובבו את צעדיו המדודים של רבי זושא לכאן, שהרי בדרך כלל נמלט הוא מהתאספות האנשים והתקבצותם הסקרנית, אך הפעם ניגש רבי זושא אל המתעלפת ההיא, ומיהר לברר בכמה כסף מדובר. הסכום שנקטה ההיא בלשונה לא הפתיע אותו כלל: "שש מאות רובל!" כך אמרה בטרם מיהרה להתעלף שוב. רבי זושא אינו פזיז, בכובד ראש סיפר לה ולכל המתקבצים בבית מקדש המעט כי אכן, כפי שנראה הוליכוהו הדברים לדבר מצווה, שכן, בדיוק בשעה שהסתובב בשוק מצא את צרור הכסף האבוד. מיד התעשתו הכל, והביטו בו ברבי זושא בעיניים מופתעות. אלא שרבי זושא לא מקל ראש במצוות השבת אבידה. דורש הוא את הפירוט המדויק של שטרות הכסף והמטבעות אשר היו צרורות יחדיו ואשר התאספו יחדיו לסכום העצום. והאלמנה אט אט החלה לפרש במדויק את צורות המטבע וכמות השטרות . רבי זושא מנענע בראשו לאות הן ומיד מחיש צעדיו אל האכסניה, בה כך לטענתו מצוי הכסף הרב. יוצא רבי זושא את בית המדרש וממהר אל חלפן הכספים שבפינת הרחוב. שם עומד הוא ובדחילו ורחימו מוציא את כל כספו אשר עליו עמל ביזע רב ובהשפלה רבה, ודורש מהחלפן כי ימיר לו את מטבעותיו על פי הסימנים שנתנה האלמנה - שטר אחד של מאה, ארבעים שטרות של עשר, עשר מטבעות של חמש ושב אל בית המדרש כשנהרה של קדושה מציפה את ליבו, אכן מקיים הוא עתה בשלימות מצווה עשה של "בכל לבבך ובכל מאודך" - בכל ממונך! ובשני יצריך... אלא שלפתע הזדחלה התעוקה אל ליבו – ניגש רבי זושא אל הפרנסים ובקול צלול ותקיף הודיע כי אכן הכסף עימו, אלא שדורש הוא פרס על ישרותו, דמי עמלה כמקובל. מה? נדהמו הכל, התאבה ליטול את כספה של אומללה עלובה זו? ורבי זושא בשלו, דורש הוא סכום תיווך על מעשהו. עמדו הכל ושחו בו - באיש הקלוקל אשר מנסה לסחור בדמם ובדמיהם של עניים... אך רבי זושא עדיין במריו! לבסוף ניגש אליו הפרנס ובקול אבוד של חוסר ברירה אשאל: ומה הסכום ינקוב כבודו בעבור קיום המצווה? "חמישים רובל לא פחות" דברי רבי זושא. מה? עכשיו כבר ניתן האות לקהל הכעוס וכולם התנפלו על רבי זושא בחמת זעם, נטלו את כספו מעליו והרחיקוהו מן העיר כשהם מצליפים בו במילותיהם: "חשבנו שהוא צדיק, סברנו שהוא מלאך, לא אליהו הנביא ולא מבשר טוב , רק רודף שלמונים פוחז הוא , אשר מתאווה להתעשר על גבם של אומללים..." כעבור זמן משנודע הסיפור לרבו רבי שמעלקא מניקלשבורג זי"ע , רצה לדעת פשר התנהגותו של תלמידו הצדיק והמיוחד רבי זושא. "מה זה ועל מה זה?" התעניין הצדיק . ורבי זושא היטיב לבאר דרכו. מששבתי אל בית המדרש וראיתי את פניהם סחופי הדמעות של קרובי הענייה , ושמעתי את צהלתם ורינונם, עמדתי להושיט את סכום הכסף כפי שפרטתי אצל החלפן "אכן שלימות המצווה" שמעתי קול מאחורי. הפניתי מבט שבלב ומיד זיהיתי אותו, את אותו "בעל דבר" אשר עומד מאחורי ומנסה להתנכל לי, והצטערתי מאוד כי כל אותה מצווה עצומה, לא רק שאינה מוסיפה לי מעלה אלא עומדת להורידני מדרגה... ואני אנה אני בא? מיד עמדתי ודרשתי סכום עמלה "כמקובל" וכבר נפנו הכל לגרשני בכעס ובמכות, ונטלו את הכסף בכח ובכפיה, ונמצאתי גם נותן דמי אבידה שלא מצאתי... וגם מקבל מכות ובזיונות בעבורם. אכן כך זיכני הבורא ונתקבלה תחינתי המשוועת "והסר שטן מלפנינו ומאחורינו..." על פי זה ניתן להסביר מדוע הפרה מטמאת את המטהרים ומתעסקים בה, כי הרי בשעה שעומד האדם על חברו ומוכיחו על טעותו ומטהרו ממצבו הנואש, ומן מצבו הגרוע אליו נקלע , מיד עלולה להתמקם בו חלילה מידת הגאווה של "מטהר טמאים" אנוכי! אמרה תורה הפרה תטמא את המתעסקים והמטהרים, למען ילמדו כי מה המקווה מטהר את הטמאים אף הקב"ה מטהר את ישראל, ולא אתם המטהרים. כדבריו של רבי עקיבא: אשריכם ישראל, מפני מה אתם מטהרים ומי מטהר אתכם אביכם שבשמים! הוא המטהר ולא הכהן המזה. "והסר שטן מלפנינו ומאחורינו" כך נהגו יהודים להתחנן על נפשם. שאם לפני מעשה החסד, גדול הוא חששנו מנפילה ברשותו של אותו "בעל דבר" שלא נקיים את המצווה הרי שרבה תפילתנו גם לאחרי המצווה שקיימנו, שמא דווקא עכשיו יש לו על מה לחול. ומרגע זה ואילך זקוקה מצוותינו לתפילה שלא תיפול ביד אכזר. 
|
לוח עברי
חגים ומועדים