פרשת בהעלותך ה'תשס"ט

בס"ד

הרב שמואל רבינוביץ
רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים

"שלך גדולה משלהם"

מצוות פסח שני נוצרה בזכותם של אנשים שהיו "טמאים לנפש אדם" ואסור היה עליהם להקריב את קרבן הפסח במועדו שבאו אל משה בטענה: "למה ניגרע, לבלתי הקריב את קרבן ה' במועדו בתוך בני- ישראל?" טענתם זו מעוררת תמיהה: הלוא הם עצמם הודו שהם טמאים ומן הסתם ידעו את הדין שטמא אינו רשאי להקריב קרבן, א"כ מה מקום יש לטענתם "למה ניגרע"?

הרבי מליובאוויטש זצ"ל הסביר זאת שהרי אותם אנשים טמאים זכרו את הפסח שעשו במצרים - שנה לפני כן, קודם שנגאלו משם. טענו איפה אותם טמאים: במצרים עשו את הפסח כל בני ישראל, ובכלל זה הטמאים, מדוע מונעים מהם לקיים השנה את המצווה, כשם שקיימו אותה אשתקד?

טענתם זו לא היתה מוצדקת. כי הפסח שעשו בני ישראל במדבר לא היה דומה לפסח שעשו במצרים, במצרים היה הפסח משום ציווי מיוחד הקשור בהכנה ליציאה ממצרים, אבל במדבר כבר היה לפסח דין של קרבן, שכל פרטיו תלויים זה בזה, ולכן אסור היה לטמאים להשתתף בו, כדין כל קרבן שמוקרב רק בטהרה. אך זעקתם זו של בני ישראל עוררה למעלה, אצל הקב"ה ציווי מיוחד- פסח שני, אף על פי שמצד הדין לא יכלו הטמאים להקריב את קרבן הפסח, נתן להם הקב"ה הזדמנות מיוחדת לתקן ולהשלים את החסר, חודש לאחר מכן, בפסח שני. וזאת משום הצימאון שגילו למרות שהיו פטורים מקרבן הפסח.

גם בפתח הפרשה נאמר: "דבר אל אהרון ואמרת אליו בהעלותך את הנרות אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות". ואמרו חז"ל: אתה מוצא למעלה אחד עשר שבטים הקריבו ושבט אפרים הקריב, וכל הנשיאים הקריבו חוץ מנשיא של לוי, ומי היה נשיאו של לוי? זה אהרון... ואהרון לא הקריב עם נשיאים והוא אומר אוי לי שמא בשבילי אין הקב"ה מקבל שבטו של לוי, אמר לו הקב"ה לך אמור לאהרון אל תתיירא, לגדולה מזו אתה מתוקן. לכן נאמר: "דבר אל אהרון ואמרת אליו בהעלותך את הנרות" הקרבנות כל זמן שבית המקדש קיים נוהגים הם נוהגים אבל הנרות לעולם אל מול פני המנורה יאירו, ופירש רש"י שלפיכך נסמכה פרשה זו של הדלקת המנורה לפרשת הקרבת הנשיאים.

דברי המדרש מעלים תמיהה, אכן, חלשה דעתו של אהרון שאינו מקריב עם הנשיאים, אך מדוע זוכה לנחמה מאת הקב"ה, אל תתיירא לגדולה מזו אתה מתוקן- "שלך גדולה משלהם", וכי לא ניתן להסתפק בלתת לאהרון כמו שאר הנשיאים, מדוע יש ליתן לו גדולה יותר משבטים אחרים? ובכלל, מדוע חלשה דעתו של אהרון הרי כל בר בי רב יודע ששבטו מורם מעם ישראל, שבט זה נבחר לשמש בקודש פנימה והוא קרוב יותר מכל שבט אחר אל הקודש, וא"כ למה יש לו חלישות הדעת כשאחרים זוכים להיות מחונכי המזבח? מדוע לכל חגיגה גם הוא ושבטו צריכים להיות "מחותנים"?

י"ל שאהרון ידע כי שבטו גדול ומורם מבני ישראל ואעפ"כ חלשה דעתו כיון שרצה לתת יותר להקב"ה. כמה שהוא ושבטו נותנים ומקריבים רוצים הם להוסיף ולתת יותר. על חלישות דעת מעין זו אמר לו הקב"ה: לגדולה מזו אתה מתוקן- חייך שלך גדולה משלהם, כי כאשר יש שאיפות כה עזות זוכים למעלות גדולות.

פסח שני והדלקת הנרות בבית המקדש מלמדים אותנו כי בעבור צימאון אמיתי לקיים תורה ומצוות זוכים לשלך גדולה משלהם, לדרגות גבוהות ואף לשינוי סדרי בראשית. כי בכח הצימאון והשאיפות ניתן להגיע לראש הסולם הרוחני.