פרשת במדבר התשס"ט פרשת במדבר התשס"ט בס"ד פקודי הלויים משה רבינו פוקד במדבר סיני את בני ישראל, כאשר את בני לוי הוא פוקד במנין נפרד משאר השבטים. לא זו בלבד שמיפקדם של בני לוי הופרד מיתר השבטים, אלא שגם צורת מיפקדם ומתכונתו היתה שונה משלהם, בעוד שכל בני ישראל נמנו מבן עשרים שנה ומעלה, בני לוי נימנו כבר מינקות מבן חודש ומעלה. לאור זאת מספרם הכולל של בני לוי מעורר תמיהה! כשאנו משווים את מספרם של בני לוי לזה של כל יתר השבטים נמצא שמניינם של בני לוי היה המועט ביותר. ראשית, היינו מצפים שהשבט המקודש ביותר, גם יתברך מכולם במספר נפשותיו, והנה מתברר שבמנין שבמדבר סיני, ההיפך היה הנכון! זאת ועוד, הלויים נמנו החל מגיל הינקות, בעוד ששאר השבטים התפקדו רק מגיל עשרים ומעלה וא"כ איך יכול להיות שמספרם היה הנמוך שבשבטי ישראל? וכך כותב הרמב"ן "והנה לא היו בשבט הלויים כשאר השבטים, כי מבן חודש ומעלה לא היו רק עשרים ושנים אלף, ומבן שלושים שנה, כולם רק שמונת אלפים וזה תמוה איך לא יהיו עבדיו וחסידיו ברוכי ה', כשאר כל העם?" הרמב"ן עורך חשבון ומוכיח שמנין בני שבט לוי לא הגיע אפילו למחצית מספרם של הקטן שבשבטי ישראל. שבט מנשה מנה (במדבר א' לב') שלושים ושנים אלף ומאתיים והנה מבני לוי בגילאים הללו לא היו אפילו כמניין מחיצתם הלא דבר הוא! שאלה זו כבר נשאלה על ידי חז"ל ותשובתם נאמרה במדרש (ילקוט שמעוני) שהיו דלים מן המניין, למה? שהיה הארון מכלה בהם. היינו שארון הקודש שבו לוחות הברית היה מכלה בהם, לפי שהתקרבו אליו שלא כדין. אולם הרמב"ן מיישב בדרך מקורית מחודשת וזה לשונו: 'ואני חושב שזה חיזוק למה שאמרו רבותינו כי שבטו של לוי לא היו בשעבוד מלאכת מצרים ובעבודת פרך, והנה ישראל אשר מררו המצרים את חייהם בעבודה קשה כדי למעטם, היה הקב"ה מרבה אותם כנגד גזירת מצרים, כמו שנאמר: (שמות א,יב) "וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ" וכאשר נאמר עוד בגזירת "אם בן הוא והמיתן אותו" (שם טז) "ויירב העם ויעצמו מאוד" (שם, ב) כי היה הקב"ה אומר: נראה דבר מי יקום, ממני או מהם, אבל שבט לוי היו פרים ורבים כדרך כל הארץ, ולא עלו למעלה כשאר כל השבטים..' מדברי הרמב"ן הללו ניתן ללמוד כללים גדולים שכוחם יפה לא רק בהסבר פרשת מנין שבט לוי, אלא גם כדי להורותנו פרק במבט האמת שיש לנו לקנות אודות מעשים והתרחשויות. אין זכויות בלא חובות, מי שיצא מן הכלל בעבודת הפרך שהיתה במצרים, גם לא זכה לברכת הריבוי הטבעי שהיתה שם. אמנם איש איננו מאשים את בני לוי בהתחמקות כלשהי בהתאם לקדושתם ולרום מעמדם, אולם מכל מקום, כיון שהם לא נשאו בעול עבודת הציבור, גם לא התברכו כמו כולם. השפת אמת (שמות שם) מסמיך לענין זה את מאמר חז"ל (ברכות ה,א): 'תניא, רשב"י אומר, שלוש מתנות טובות נתן הקב"ה לישראל, וכולן לא נתנן אלו ע"י ייסורין, אלא הן: תורה וארץ ישראל והעולם הבא. ללמדנו שאי אפשר לזכות במתנות הנפלאות הללו, אלא אם כן עוברים קודם לכן בכור ההיתוך של הייסורים.' רעיון זה מצאנו גם אצל יתרו חותן משה המבקש: "אל ארצי ואל מולדתי אלך..." משה רבינו מנסה לעכב בעדו ולשכנע אותו להישאר באומרו.: "אל נא תעזוב אותנו... והיית לנו לעיניים" (במדבר י',ל"א). לכאורה כיצד יתכן שיתרו יהיה לעם ישראל לעיניים? הרי בני ישראל קבלו את התורה וזכו להגיע למעלות נשגבות ומה יש ליתרו להוסיף להם? אין לנו אלא להתאזר בתפילה לפני שוכן מרום בפסוקו של נעים זמירות ישראל (תהילים צ', ט"ו): שמחנו כימות עיניתנו, שנות ראינו רעה", והנביא ישעיה מתנבא בשם ה' (י"ב, א'): "ואמרת ביום ההוא, אודך ה' כי אנפת בי, ישוב אפך ותנחמני". אך אנו מבקשים מהקב"ה: אבל לא על ידי ייסורים וחוליים רעים. 
|
לוח עברי
חגים ומועדים