פרשת בהר התשס"ט פרשת בהר התשס"ט בס"ד הרב שמואל רבינוביץ וצוויתי את ברכתי בפרשת השבוע נאמר: "וכי תאמרו לכם בשנה השישית ועשת התבואה לשלוש השנים" עם קריאת הדברים עולות מספר שאלות: ראשית, איך תחול הברכה עוד קודם שהמצווה מקויימת, הרי מצוות השמיטה הינה בשנה השביעית, שבה לא עובדים בשדות אין זורעים ואין חורשים את האדמה, והנה הברכה מתקיימת עוד טרם קיום המצווה, ואולי אותו אדם בכלל לא יקיימנה? עוד יש להבין מדוע שישאל זאת החקלאי, הרי במו עיניו הוא רואה את התבואה המרובה אשר זכה לה בשנה השישית, מה מקום לשאלתו "מה נאכל?" ולתשובה "ועשת התבואה..." הרי כבר רואה זאת בחוש? ומוסיף להקשות רבי אליהו לופייאן זצ"ל: מדוע נזקקה התורה להקדמה של "וכי תאמרו מה נאכל..." די היה לכתוב: "וצויתי את ברכתי וממילא אין מקום להקשות מה נאכל?" על הפסוק: "ואכלתם לשובע"- פירש הספורנו שיהיו הפירות רבי המזון כענין שהיה בעומר שהיה מספיק לגדול כמו לקטן, כאמרם ז"ל: 'אוכל קמעא ומתברך במעיו, וזהו הכוונה לברכה שפירות השישית גם לשביעית. "וכי תאמרו מה נאכל" מפרש הספורנו כאשר תעלה על לבכם ספק ולא תבטחו שיהיה המעט מספיק באיכותו, "ועשת את התבואה לשלש השנים"- באופן שתשבע העין מראות, ותראו שתספיק הכמות'. מדובר כאן בשתי דרגות שונות באמונה בה': בתחילה, מדובר על הבוטחים בה' בשלמות, לאותם אנשים אין את השאלה "מה נאכל בשנה השביעית"- לאלה מבטיחה התורה: "ונתנה הארץ פריה"- מבחינת הכמות- תהיה כמות רגילה כבכל שנה, אך זה יספיק לשלוש שנים, לאנשים אלו תתקיים הברכה "אוכל קימעא ומתברך במעיו". ברכה זו תחסוך מהם עמל ויגיעה שלא יצטרכו לאגור מזון ולאכסנו לשלוש שנים. אולם לאנשים מהדרגה השנייה, אלו העולה בליבם הספק "מה נאכל בשנה השביעית? על כך באה התשובה "ועשת את התבואה לשלש השנים"- כלומר, היות ולאנשים אלו פגם מסוים בביטחונם בה', על כן ברכתם הינה מסוג אחר, ברכתם של אלו הינה בכמות ולא באיכות המזון. אמנם יהיה מספיק אוכל, אך האדם יאלץ לטרוח הרבה על מנת לאסוף ולכנוס. מסופר על רבי יהושע העשיל מאפטא בעל "אוהב ישראל" זצ"ל שפעם הגיע אליו שמועה שישנו יהודי פשוט, פונדקאי מכפר אחד, שכל ברכותיו מתקיימות. הרבי הבין שכנראה מדובר בצדיק נסתר והחליט לנסוע אליו להתחקות אחר מעשיו ולהיווכח בצדקותו הנסתרת. נסע הרבי לפונדק וביקש להתאכסן בו כמה ימים. בעל הפונדק, שלא הכירו, קיבלו בסבר פנים יפות וסיפק לו את כל צרכיו. במשך ימים אלו עקב אחר כל תנועותיו של הפונדקאי, ראהו בשעת תפילתו, בשעת עבודתו, וראה שעל אף שהפונדקאי נהג בכל דרכיו ביראת שמים תמימה ויושר רב-הרי מידת צדיקות מיוחדת לא ראה בו. לבסוף, קרא הרבי לבעל הפונדק, סיפר לו כי הוא רבה של אפטא ורוצה הוא להבין מנין לו, לפונדקאי, את הכוח לברך. ענה לו הפונדקאי בביישנות שאכן נוכח הוא לדעת שברכותיו מתקיימות ולכן יהודים רבים משחרים לפתחו והוא נענה לבקשתם ומברך אותם אך הוא בעצמו אינו יודע מנין לו הזכות הזו. ביקש ממנו הרבי לנסות ולהיזכר ממתי נחלו ברכותיו להתקיים. ענה הפונדקאי שהוא סבור שהדבר התחיל מיד עם הצלחתו הכלכלית שבאה לאחר תקופה דחוקה בה לא היה די פרנסתו והקב"ה עזר לו לקום על רגליו. ביקש הרבי לדעת כיצד זה פתאום הצליחו מעשיו? והפונדקי סיפק את המעשה הבא: מאז נישואיו הוא מתפרנס מהפונדק החכור אך תמיד פרנסתו בדוחק, בימים קשים היה פונה להקב"ה בתפילה שיעזרהו ותמיד הייתה מגיעה רווחה- סוחרים עשירים שהחליטו לסעוד דווקא בפונדק, או מחותנים שערכו את שמחת הנישואים ושפע של פרנסה היה מגיע. אך שנה אחת הייתה דוחקת במיוחד וגם תפילותיו לא נענו. המצב הלך והחמיר ולא נראה מוצא לרעב שהתפשט בבית, אשתו שלא יכלה לשאת את רעב הילדים וצערם הציעה לו שיצא לעיר ויחפש לו שותף להחזקת הפונדק. הם יעבדו והוא יקבל מחצית מהרווח תמורת השקעתו. הפונדקי ניסה לומר לה שפרנסה משמים באה ולא מן הפונדק ויש להם לבטוח בריבונו של עולם אך האישה לא שעתה לדבריו ודחקה בו שיצא לחפש שותף. עלינו לדעת, שבאותה מידה בה האדם בוטח בהקב"ה, כן הקב"ה מתנהג עימו. אין הדבר נוגע רק לעניין השמיטה אלא לכל ענייני האמונה. "ברוך הגבר אשר יבטח בה', והיה ה' מבטחו" (ירמיהו י"ז) לפי מידת ביטחונו של האדם בה' כך יהיה מבטחו- מידה כנגד מידה. וזהו הסברם של חז"ל על הפסוק "ה' צלך על יד ימינך" (תהילים קכ"ו) מה הצל הזה כשאתה מראה לו אצבע הוא מראה לך אצבע כנגדך, שתי אצבעות-אף הוא מראה לך שתי אצבעות. כך הקב"ה כמידת ביטחוננו בו כך יהא הקב"ה לימיננו. כשאדם מחליט בעצמו לקיים את מצוות השמיטה הוא נעשה שותף עם הקב"ה בשנה השישית, ומכוח השותפות הוא זוכה לברכה של "ועשת את התבואה לשלוש השנים", בדרגות השונות. הברכה אינה נובעת מקיום המצווה אלא מהשותפות שהיא מתחילה כבר בשנה השישית ומכוחה מושפע הברכה של שנת השמיטה. 
|
לוח עברי
חגים ומועדים