פרשת "כי תשא" ה'תשס"ט

פרשת "כי תשא"

הרב שמואל רבינוביץ
 רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים

מטבע של אש

פרשת השבוע פותחת בתרומת "מחצית השקל" שנצטוו בני ישראל לתרום לבדק הבית, בעת שמונים אותם כדי שלא יהיה בהם נגף בפקוד אותם. טעמים ונימוקים רבים נאמרו לאיסור המיפקד והסכנה שיש בה מחד, ואיך מחצית השקל הינה פתרון למניעת סכנה זו מאידך. המלבי"ם כותב שענין זה משתייך לדרכי הרפואות האלוקיות השמיימיות שהם היפך הטבע, כמו שריפא הקב"ה את מי מרה באמצעות עץ מר, וכמו נחש הנחושת שריפא את נשיכי השרפים. אעפ"כ הוא מוסיף, כי רמז יש במה שצוותה התורה לתת מחצית השקל ולא שקל שלם, שזה מורה על אגודתם, שכל יחיד הוא רק מחצית ולא דבר שלם, וצריך שיצטרף אחר עימו, עד שיעשה כדבר שלם... דבר זה מורה על חיבור הכלל והצטרפותם באופן שלא יתפרדו על ידי המנין אלא רק יתאחדו. דהיינו שלכל סכנת עין הרע שנגרם כתוצאה מהמספר או בכלל לכל איום האחדות מסירה אותם ומונעת מהסכנה להתקרב.

אחד ממאמרי חז"ל המפורסמים, הדנים בענין מחצית השקל, הוא האמור במדרש משמו של רבי מאיר (תנחומא, כי תשא יט, והובא ברש"י ל, יג): כמו מטבע של אש הוציא הקב"ה מתחת כסא הכבוד והראהו למשה, ואמר לו: "זה יתנו" – כזה יתנו.
ביתר הרחבה מופיעים הדברים ב"תוספות" (מנחות כט, א). בגמרא נאמר (שם) כי משה רבינו התקשה בשלושה דברים, עד שהראה לו אותם הקב"ה באצבעו, ואלו הן: המנורה, קידוש החודש ושרצים. תמהו על כך בעלי התוספות (בין השאר) מדוע לא כללו חז"ל גם את ענין מחצית השקל, שמבואר במדרש שגם בו משה רבנו התקשה, עד שהקב"ה הראה לו מטבע של אש?
תירוץ לשאלה זו מצינו ב"שיטה מקובצת". הוא מסביר כי הקושי שהיה למשה בענין מחצית השקל היה שונה מבחינה עקרונית ממה שהתקשה משה בשאר הנושאים שבהם דנה הגמרא. כשמשה רבינו התקשה בענין המנורה או השרצים היה זה קושי טכני, כאשר לא ברור היה כיצד תיעשה המנורה על גביעיה, כפתוריה ופרחיה. הקב"ה גם הוצרך להצביע בפני משה על השרצים השונים כדי שיוכל לזהותם ולדעת איזה מהם נאסר באכילה. כיוצא בכך גם הראה הקב"ה למשה מהי דמות הלבנה, שעל סמך ראייתה ניתן יהיה לקדש את החודש. לעומת זאת, הקושי במחצית השקל היה מסוג שונה. משה רבנו ידע היטב כיצד ניראת המטבע של מחצית השקל אולם לא הבין איך יתכן שמטבע, קטנה יחסית, תכפר על נפשות.
 
תמה על כך הרה"ק מקאצק, אם בזאת התקשה משה, במה הונח לו כשראה את המטבע של אש? אף הוא השיב, כי הקב"ה הדגיש לו בהראותו לו מטבע זו, כי לא המטבע עיקר, אלא, אש הקודש הגנוזה בקירבה. רגשות התשוקה וההתלהבות של ישראל לקראת אביהם שבשמים הם המכפרים על הנפשות.

כ"ק האדמו"ר מגור הפני מנחם זצ"ל שהשבוע חל יום הסתלקותו, אמר על הפיסקה שבתפילת נחם: "כי אתה ה' באש הצתה ובאש עתה עתיד לבנותה", שהיא רומזת לכך שבאש התלהבותם של ישראל בתורה בתפילה ובצדקה, עתיד הקב"ה לבנות את חורבות ירושלים, ומתפקידינו להוסיף כל הזמן עצים לשלהבת קודש זו.

בספר "שיח שרפי קודש" (ח"ד, נ) מסופר על בעל חידושי הרי"ם שהגיע פעם לארץ אשכנז, ושמע שם את אחד הדרשנים כשהסביר את מאמר חז"ל הנ"ל, שהקב"ה הראה למשה מטבע של אש, ולא של מתכת, לרמוז לו שרצון ה' שהמטבע תינתן מתוך התלהבות. התפעל ה"חידושי הרי"ם" מאימרה "חסידית" זו, אולם תמה הכיצד התגלה אימרה כה מרוממת לאשכנז, שמקובל היה לראות באנשיה קרי מזג? כששטח את הדברים לפני רבו מקאצק, נענה הרבי כי יען שבארץ זו מהדרים בקיום מצוות הכנסת אורחים, לפיכך זיכו אותם מן השמים, באימרת אמת זו.

אש היא דבר חשוב וחיוני בבריאה, איתה מחממים בית, איתה מבשלים אוכל, אבל באותה אש אדם יכול גם להחריב עולם, כך אמר רבי נחמן מברסלב זצ"ל על ההמון, אם יודעים להשתמש בו בקודש הרי הוא דבר חשוב מאוד, איתו ניתן לבנות עולם של מעלה ועולם של מטה, אף אם לא יודעים להשתמש בו כראוי, הוא מסוכן מאוד, ניתן איתו להחריב אפילו את שתי העולמות.