פרשת תרומה ה'תשס"ט פרשת תרומה ה'תשס"ט בס"ד שני כרובים ארון הברית כוסה בכפורת כשעליו שני כרובים: "ועשית שנים כרובים" (שמות כ"ה, י"ח). לכאורא לשון הפסוק תמוהה, הרי היה צריך להאמר: "שני כרובים"? לשאלה זו יש הבדל במשמעות, כשאומרים "שני"-הכוונה שהם שווים: "שני שעירי עזים לחטאת", כמבואר בגמרא במסכת שבועות (ט'), שהכוונה שהם שווים בכל. אך כשאומרים שנים מתכוונים שהם לא שווים, והרי הכרובים היו שווים בגודלם וא"כ מדוע נאמר שנים כרובים? הגאון מוילנא אומר: מהיכן אנו יודעים שהקב"ה מיעט את הירח? ומשיב: שלומדים זאת מהנאמר בתחילה "את שני המאורות הגדולים" ואח"כ נאמר "את המאור הגדול ואת המאור הקטן". כשכתוב "שני" הכוונה שהם שוים בכל ואם ממשיך הכתוב "המאור הגדול והמאור הקטן", הרי שיש לומר שלאחר בריאתם הקב"ה מיעט את אחד המאורות. בפרשת עדות אנו מוצאים להיפך, שם נאמר "על פי שנים עדים" מדוע לא כתוב "שני עדים"? מסופר כי בעירו של הגאון מוילנא העלילו על בתו של ראש הישיבה שהתנהגה שלא בצניעות והביאו עדי שקר לשם כך. ראש הקהל הלך לגאון מוילנא שיעזור לו לנוכח אמונתו בבתו וידיעתו כי מדובר בעלילת דברים. והגאון עצמו הלך לחקור את העדים. לאחר שחקר את שניהם, קרא להם פנימה וצעק עליהם: "הודו ששקרתם"!. נבהלו העדים מצעקת הגאון והודו מיד ששיקרו... לתדהמת כולם, הסביר הגאון שאין מדובר כאן ברוח הקודש, אלא ע"פ הגמרא (סנהדרין כ"ט), שצריכים לחקור את העדים ואם נמצאו דבריהם מכוונים אזי צריך לקיים את העדות, ולמה כתוב מכוונים ולא שווים? משום שאם שני בני אדם מתארים מקרה אחד. כל אחד מהם יספר זאת בצורה שונה וישתמש במילים אחרות מנקודת מבטו. ברם אם נמצאו דבריהם שווים, משמע שתיאמו מראש העדות ביניהם ושקר דבריהם. לכן לא נאמר: "שני עדים, אלא שנים עדים. שאם אמת דוברים הם לא יאמרו באותה שפה ולא יתארו באותם תיאורים. גם ביהושע ששלח שנים מרגלים, למה לא נאמר ששלח שני מרגלים?! כי דרשו חז"ל "ותצפנו" ולמה לא "ותצפנם"? כי אחד היה מלאך ואחד היה בן אדם, כלומר שהם לא היו שווים על כן נאמר:"שנים" ולא "שני". כך גם במשפט שלמה המפורסם, שכתוב "אז תבאנה שתים נשים" (מל"א, ג'). ולמה לא "שתי"? כי אם היו באות לאותה המטרה, שכל אחת רוצה את הילד, היה כתוב "שתי", אך ידוע, שלא באו לאותה מטרה, לפי שהאחת היתה כלתה של השניה ולכלה מת הלד והיא החליפה עם הילד של חמותה. ההחלפה נועדה למנוע מהכלה להמתין שתים עשרה שנה עד שיגדל הילד של חמותה וייבם אותה, בהחלפה הזאת היא רצתה להרויח שלה יהיה בן וממילא גם לא תזדקק להתביים, ולכן היא היתה מוכנה שיהרגו אותו, לפי שאז לא תצטרך לחכות 12 שנה ליבום. כך פירשו והמאירי הגאון מוילנא ועוד ולכן נאמר: שתים נשים ולא שני שנים. לפי זה מובן מדוע בפרשתנו נאמר שתים כרובים ולא שני כרובים שהרי כרוב אחד היה עם פנים של בן וכרוב אחד היה עם פנים של בת וממילא הם "שנים" ולא "שני". אך הכרובים מלמדים אותנו שגם בשניים אפשר להיות פניהם איש אל אחיו, ואולי דווקא בשניים יש חשיבות ותועלת עצומה כאשר פניהם איש אל אחיו כי הרי כשם שאין פרצופיהם שווים אין דעותיהם שווים והקב"ה ברא את עולמו שכ"א יתרום את כישוריו ויכולותיו לשני, וזהו רצונו של הקב"ה וסוד ההצלחה של בני זוג וחברים, מצד אחד שונים ומצד האחר איש אל אחיו. אדרבה גדולה יותר חשיבות איש אל אחיו כאשר הם שניים ולא שני-שווים.
|
לוח עברי
חגים ומועדים