הקרן למורשת הכותל המערבי

פרשת בשלח התשס"ט

פרשת בשלח התשס"ט

הרב שמואל רבינוביץ
רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים

פרשת "בשלח"

"חכם לב ייקח מצוות"

משה רבינו ביציאתו ממצרים אינו מתעסק בביזת מצרים לקיים את ציווי הקב"ה: "ושאלו איש מאת רעהו כלי כסף וכלי זהב" אלא לקיים את דברי יוסף "והעליתם את עצמותי מזה אתכם", כדברי הכתוב בראש פרשתנו: "ויקח משה את עצמות יוסף עימו". לכאורה מדוע הוזקק משה רבינו לטפל בזה אישית, הרי ב"ה זכה יוסף לבנים ונכדים, לא שבט אחד אלא שני שבטים שיצאו ממנו ומן הראוי שצאצאיו יתעסקו בזה?

אמנם חז"ל מספרים על הקושי לאתר את ארונו של יוסף אשר היה שקוע במימי הנילוס וכבר נאמר במסכת סוטה (י"ג) מנין היה יודע משה רבינו היכן יוסף קבור? אמרו: סרח בת אשר נשתיירה מאותו דור. הלך משה אצלה, אמר לה: כלום את יודעת היכן יוסף קבור? אמרה לו: ארון של מתכת עשו לו במצרים וקבעוהו בנילוס הנהר כדי שיתברכו מימיו. הלך משה ועמד על שפת הנהר הנילוס. אמר לו: "יוסף יוסף, הגיע העת שנשבע הקב"ה שאני גואל אתכם והגיעה השבועה שהשבעת את ישראל". כך  שלזה היה צורך במשה רבינו . אך מדברי הכתוב שקיחת עצמות יוסף  נרשמה על שם משה רבינו משתמע שהוא התעסק  הרבה מעבר  לאיתור ארונו של יוסף, עד שחז"ל אמרו על מעשה זה של משה רבינו: "חכם לב יקח מצוות", הרי שההתעסקות הייתה ארוכה וממושכת שכרוכה הייתה בעזיבת עיסוקים רבים לטובת העיסוק בארונו של יוסף, ויש להבין מדוע?

עוד יש להבין את קריאת חז"ל על מעשה זה "חכם לב ייקח מצות", שלכאורה יש בזה יראת ה', מידות טובות, צדיקות, אך איזה חכמת לב יש בזה?

שמעתי  לפרש, שיוסף הצדיק ביטא את האחדות מחד ושנאת חינם מאידך, הרי הוא שנמכר למצרים על ידי אחיו, לאחר ששנאו אותו על חלומותיו ועל דבריו. ומאידך כשמתגלה  אליהם ושולח אותם לאב יעקב, אומר להם יוסף: אל תרגזו בדרך, שמרו על האחדות ועל הלכידות, ולאורך כל חייו מנסה להרגיע את אחיו ולבטא ככל שניתן את אהבתו אליהם.

נקודה משמעותית וחשובה זו ידע משה רבינו שהיא הערובה לקיום עם ישראל במדבר. האחדות חשובה תמיד אך זקוקים לה שבעתיים בעת לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה. בלא אחדות המטרה ואהבת ישראל אין קיום לעם, וודאי לא בתקופה קשה, על כן ביקש משה רבינו בעצמו לקחת את עצמות יוסף, לא רק בארון אלא עמו-במחיצתו (כמאמר הגמ' בפסחים) כדי שדבריו של יוסף ומעשיו ילוו את ישראל במדבר. זהו "חכם לב ייקח מצוות" זה אינו מעשה חסד וצדקה גרידא, אלא זו חכמת המנהיגות לקחת את דמותו ותורתו של יוסף בדרך להתהוותנו לעם.

לא בכדי נאמר על הכתוב: "הים ראה וינוס" –מה ראה? ארונו של יוסף ראה. לנוכח מהותו של יוסף על האחדות גם הים לא עמד אלא חצה את עצמו, ושינה סדרי בראשית במיוחד היה צורך בארונו של יוסף כתשובת המשקל לאחדות שך מצרים באותה שעה כמו שנאמר במכילתא עה"פ   "והנה מצרים נוסע אחריהם – בלב אחד כאיש אחד" דבר שמאוד הטריד את משה רבינו ועם ישראל. לעומת זאת, כאשר עם ישראל קבר את יוסף בשכם, דהיינו קבר את הרעיון שעומד מאחורי מנהיגותו של יוסף נחלקה שם  בשכם מלכות ישראל בימי רחבעם.

קיום עם ישראל בכל עת ובכל שעה תלוי בארונו של יוסף, ברעיון המנהיגותי שלו: "אל תרגזו בדרך" אחדות אמיתית וליכוד בין פלגי העם ושבטיו.



הדפסה  חזרה
לקבלת מידע ועדכונים מהכותל המערבי: