פרשת ויחי ה'תשס"ט

בס"ד

הרב שמואל רבינוביץ
רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים

כוס ישועות אשא

"בן פורת יוסף בן פורת עלי עין בנות צעדה עלי שור"- לברכה זו זוכה יוסף הצדיק לקבל מיעקב אבינו לפני מותו, יחד עם מנות גדושות נוספות של ברכות. ולא רק לו אלא גם בניו זוכים לברכות מיוחדות עד שנעשים כאחד משבטי ישראל- "אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי".

מלבד כל זאת, זכה יוסף להיות נמנה על שבעת הרועים של ישראל שהם אבותינו – אברהם יצחק ויעקב, משה ואהרון ודוד המלך והוא עימהם. שבעת הרועים הידועים לנו יותר מתמיד בחג הסוכות, כשבאים הם מידי יום להיות האושפיזין שלנו במשך אלפי שנות דור בסוכת כל אחד ואחד מבני ישראל, ויוסף הצדיק לדעת רבים הינו האושפיז של יום השישי לחג הסוכות. איך זכה יוסף להיות אחד משבעת הרועים ולברכה המיוחדת שלא תשלוט בו עין הרע?

בפרשת הקרבנות של היום השישי- שהינו יום האושפיזין של יוסף הצדיק, אנו לומדים את "ניסוך המים", וכדברי חז"ל ונסכיה- לא נאמר ונסכו או ונסכה, אלא ונסכיה,  שני ניסוכים, שאילו בכל יום מימות השנה היו מנסכים יין על המזבח, הוסיפו בחג הסוכות גם ניסוך המים ששאבו ממעיין השילוח, והביאו לבית המקדש לנסך על המזבח בשירה ובזמרה שעליה אמרו: " מי שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מימיו".

פירש זאת הגאון רבי מאיר שפירא מלובלין זצ"ל שדווקא ביום השישי רמזה התורה לניסוך המים ולא ביום הראשון או ביום אחר, משום שיוסף הצדיק היה הסמל לדרוש את ה' בכל מצב, הן באיגרא רמה והן בבירא עמיקתא, הן במצב של יין המסמל עשירות והן במצב של מים המסמל עניות. כשהוא היה על כס המשנה למלך הוא אמר: "שמני אלוקים אדון על כל מצרים" וגם כשהיה עבד בבית פוטיפר אדוניו נאמר: "וירא אדוניו כי ה' איתו כל אשר הוא עושה ה' מצליח בידו" ופירש רש"י בשם המדרש "שם שמים שגור בפיו". כך הוא משיב לאשת פוטיפר: "ואיך אעשה הרעה הגדולה וחטאתי לאלוקים", וכך הוא אומר לפרעה: "בלעדי האלוקים יענה את שלום פרעה". לכן לימדה תורה דווקא ביום השישי שהינו יום האושפיזין של יוסף את ניסוך המים, ללמדנו שהאמונה בבורא עולם צריכה להיות בכל עת ובכל מצב, הן בשעת מים המסמלים את השפל, והן בשעת יין המסמל את הרווחה, מבחינת להגיד בבוקר חסדך ואמונתך בלילות.

הרבי מטשורקוב זצוק"ל מפרש בדרך זו את תפילת הלל שבה אנו אומרים פעמיים "בשם ה' אקרא" פעם אחת: "כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא" ופעם נוספת כמה פסוקים קודם לכן: "צרה ויגון אמצא ובשם ה' אקרא אנא ה' מלטה נפשי". אמנם חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה, אך בעיון בפסוקים ניתן להבחין בניואנסים שונים של הכתובים , הפסוק: "כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא" נאמר בשטף אחד בלי הפסקה בנתיים של פסיק או נקודתיים, אך שונה הדבר לגבי הפסוק השני ששם לאחר "צרה ויגון אמצא" ישנם נקודתיים- סוף פסוק, ורק בפסוק לאחר מכן נאמר "ובשם ה' אקרא אנא ה' מלטה נפשי", וזאת כי קל יותר לקרא בשם ה' כאשר כוס ישועות אשא, כשהאדם נמצא בשיא הצלחתו, אולם כאשר ל"ע האדם נמצא בשעת צרה ויגון אז קשה מאוד לקרוא בשם ה', כי אז יש לאדם טענות כביכול כלפי הקב"ה, ועליו להתגבר מאוד על עצמו כדי לקרוא גם אז בשם ה' , וקושי זה מתבטא בהפסקה שיש בין "צרה ויגון אמצא" לבין "ובשם ה' אקרא". גדלותו של יוסף היתה שידע לקרוא בשם ה' גם בעת צרה בשעה שהיה בלילות בגדר של מים ולא רק בעת של יין מבחינת להגיד בבוקר חסדך.

ניתן להוסיף שכאשר אדם נמצא בשיא הצלחתו, הוא אינו לבד, יש לו ידידים רבים שמנסים להתקרב אליו, ועל כן נאמר מיד לאחר מכן: נדרי לה' אשלם נגדה נא לכל עמו, כיון שבעת שהוא קורא בשם ה' נמצאים עימו רבים אין לו צורך להפסיק ולחפש את ידידיו הלוא הם לידו דבוקים בו. אולם כשהוא חלילה בעת צרה, הוא עוזב ומוצא עצמו לבד , ללא ידידיו הרבים שהיו עימו בעת הצלחתו ועל כן יש הפסקה כדי שיביט ימין ושמאל ויראה כי אין מכיר, אבד מנוס ממני אין דורש לנפשי כדבריו של דוד המלך (תהילים קמ"ב) ואז הוא לבדו קורא בשם ה': "אנא ה' מלטה נפשי" בלשון יחיד, אני לבד!

יוסף הצדיק היווה הסמל לקרוא בשם ה' גם בעת צרה ויגון וגם בעת כוס ישועות, גם כשהיה לבד וגם כשהיה עם אחיו. ועל זה זכה הוא ובניו לברכות שלא תשלוט בהם עין הרע ואף נמנה על שבעת הרועים. ייתן ה' שעם ישראל כולו יהיה במצב של "כוס ישועות אשא" ואז נקרא בשם ה'. ונודה בחצרות בית ה' בתוככי ירושלים בב"א.