פרשת ויגש ה'תשס"ט

בס"ד

הרב שמואל רבינוביץ
רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים

"וירא את העגלות"

בפרשתינו נאמר: "ויעלו ממצרים ויבואו ארץ כנען אל יעקב אביהם, ויגידו לו לאמור עוד יוסף חי וכי הוא מושל בארץ מצרים, ויפג ליבו כי לא האמין להם , וידברו אליו את כל דברי יוסף אשר דיבר אליהם , וירא את העגלות אשר שלח יוסף לשאת אותו ותחי רוח יעקב אביהם".

פירש רש"י: "סימן מסר להם במה היה עוסק כשפירש ממנו בפרשת עגלה ערופה, זהו שנאמר וירא את העגלות אשר שלח יוסף". מקור דבריו הוא דברי חכמינו במדרש: (ב"ר צ"ד ג') אמר להם, אם יאמין לכם הרי מוטב ואם לאו אתם אומרים לו בשעה שפרשתי ממך לא בפרשת עגלה ערופה הייתי עוסק? הדא הוא דכתיב: וירא את העגלות ותחי רוח. וצריך להבין: איך הוכיחו העגלות ליעקב יותר מסיפור האחים,  שרק לאחר שראה אותן ושומע על המסר של העיסוק בפרשת עגלה ערופה כשפרשו האחד מהשני השתכנע באמיתות דבריהם שיוסף חי, ותחי רוח אביהם?

על אחד מגדולי העשירים שחיו בדורו של הגאון מוילנא מסופר כי הוצע לו שידוך לביתו הצעירה עם בחיר התלמידים בוילנא. העשיר שלח לקרוא אליו את הבחור והבטיח לו נדוניא ראויה בכדי שיוכל להמשיך בלימודיו . הבחור שהוקסם מההצעה הנדיבה נתן מיד את הסכמתו לשידוך והחתונה התקיימה ברוב פאר והדר , כשהעשיר מצידו מקיים את הבטחתו לבני הזוג.

חודשים ספורים לאחר החתונה החל החתן למרר את חיי אשתו ולהציק לה, הורי האישה ניסו את כוחם מספר פעמים בכדי להשכין שלום בין בני הזוג אך הדבר עלה בידם יפה לתקופה קצרה מאוד. וכך נמשך הדבר פעמים רבות עד שביום אחד נטש החתן את אשתו בפתע פתאום, עזב את וילנא ועקבותיו לא נודעו כך שאשתו נשארה עגונה בבית אביה.

כעבור שנים הגיע לוילנא יהודי שזקנו מגודל , כאזרח נוטה ללון ותרמילו על שכמו נכנס אל בית המדרש, הוציא את אחד מן הספרים והחל לדפדף בו קצרות. אחדים מיושבי בית המדרש ניגשו אליו וקידמו את פניו בברכת "שלום עליכם" ובתוך כדי שיחה היה נדמה הם כי ההלך הזה הינו חתנו של הגביר שעקבותיו נעלמו לפני כמה שנים ...כמובן שהבהילו את הגביר אל בית המדרש, ועל פי סימניו ותנועותיו זיהה הגביר את חתנו. החתן התנצל בפני הגביר על התנהגותו הנלוזה , הלה סלח לו, קיבלו בסבר פנים יפות והזמינו אל ביתו.  גם שאר בני הבית, לרבות האישה , בתו של הגביר זיהו אותו כבעל נעוריה ותרב השמחה במעונם.

ברם אחרי ככלות הכל , לאחר שהאישה נכנסה עימו בדברים אחדים החלה לפקפק בסתר ליבה אם האיש הניצב למולה אכן הוא בעלה האמיתי. אמנם הוא הזכיר לה כמה דברים שבינו לבינה אך בכל זאת הרי היה ליבה נוקפה שמא אין האיש הזה אלא רמאי ונוכל, אשר שמע מן הסתם את הדברים מפי בעלה האמיתי, ולא ידעה מה להחליט וכיצד לנהוג. ועל כן פנתה לאביה והציעה לפניו את ספקותיה כלפי יחוסו האמיתי של ההלך . בצר לו פנה אביה אל מעונו של הגאון מוילנא ושטח בפניו את המבוכה בה הם שרויים.

הגאון מוילנא ביקש שיביאו לפניו את ההלך , ולאחר שעמד על טיבו פטרו לשלום , ואמר לאבי האישה כי יאמר לבתו כי תתנהג עם האיש בכבוד ובידידות אך תמתין עד שבת . ביום השבת כשילך עימו לבית הכנסת יעסיק את עצמו בשיחה עם שמש בית הכנסת ואז באמצע השיחה יפנה אל ההלך ויאמר לו: אל תמתין לי, לך ושב בסמוך למקומי הקבוע בבית הכנסת כאשר היתה באמנה איתנו! ונראה איך יפול דבר.

אבי האישה עשה כעצתו של הגאון מוילנא כשהגיעו לבית הכנסת, אמר לו: אל תמתין לי, שב נא במקומי הקבוע , הלה התבלבל מאוד ולא ידע לאן לפנות .... ואבי האישה שחק בליבו והבין כי צדקה בתו בחששותיה ובפקפוקיה .

מיד לאחר שבת הובא ההלך שנית לביתו של הגאון מוילנא , ולאחר שיחה קצרה הודה כי שיקר וכל מה שהכיר נבע מכך שנפגש עם החתן מעיר פלונית ומפיו נודעו לו כל הפרטים שהיו בינו לבינה , וגם על אודות מצב חותן הגביר , משום שהיה דומה לו בקלסתר פנים ובגובה קומתו , החליט לנסות את מזלו , להיות חתנו של אחד מעשירי וילנא ולהיות סמוך על שולחנו . הוא אף מסר את הכתובת המדויקת של החתן , ולאחר משא ומתן הושג גט פיטורין מהחתן האמיתי של הגביר אל אשתו, ובכך שוחררה האישה מעגינותה.

כששאלוהו תלמידיו של הגאון , מדוע עלה בדעתו לנסות את האורח דוקא בנושא המקום שבבית הכנסת? ענה הגאון ואמר: כשנתתי את עיני באיש הבחנתי מיד כי עומד לפני רמאי מיוחד במינו, וכששמעתי מפי הגביר כי האורח יודע לספר דברים שבינו לבינה, הבינותי כי בודאי נפגש הוא עם הבעל האמיתי ובדרך עורמה הצליח להוציא ממנו את הידיעות הללו.מכל מקום כדי לברר את האמת ,החלטתי לנסותו אם יכיר את מקום התפילה בבית הכנסת, וזאת כי היה ברור לי שעל דבר בקדושה כגון מקומו בבית הכנסת, לא עלה על דעתו של הנוכל לחקור ולדרוש את הבעל, כי במוחו של אדם לא תעלה מחשבה לחקור על מקום קדוש כבית כנסת בשעה שהוא מנסה לשקר ולהכשיל בת מישראל.

דבר זה, ציין הגאון , למדתי מהמסופר בתורה על בני יעקב שכאשר הגיעו לאביהם וסיפרו לו: "עוד יוסף חי וכי הוא מושל בכל ארץ מצרים" נאמר:"ויפג ליבו כי לא האמין להם". לאחר מכן נאמר, "וידבר אליו את כל דברי יוסף אשר דיבר אליהם, וירא את העגלות אשר שלח יוסף לשאת אותו, ותחי רוח יעקב אביהם". מדוע יעקב לא האמין להם בתחילה, ורק כאשר ראה את העגלות חיתה רוחו? משום שלפני שמסרו לו את הסימן הזה היה יעקב מפקפק בדבר, שמא נפגש האיש עם יוסף בנו, הצליח להוציא ממנו כמה פרטים, והאיש הזה שאח"כ נהיה למושל בארץ מצרים הכיר את אחי יוסף ובדה מליבו כי הוא יוסף, בהיותו דומה לו בקלסתר פנים . ברם כשמסרו לו האחים את הסימן שעסק בפרשת עגלה ערופה, הבין יעקב כי אין כאן כל תרמית, כי רמאי לא יתן אל ליבו להתעניין בדברים שבקדושה לפיכך "ותחי רוח יעקב אביהם"- כי אז נתברר לו בוודאות כי הוא יוסף בנו ולא אחר.