פרשת וישב תשס"ט

בס"ד

הרב שמואל רבינוביץ
רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים

דמות דיוקנו של אביו

בתקופת פרידתו של יוסף מאביו ואחיו עבר יוסף הצדיק  תלאות קשות עד שמונה למושל בארץ מצרים, כשהקשה ביותר היה הניסיון בו נתנסה על ידי אשת פוטיפר אשר רצתה להחטיאו, עד שחז"ל  במדרש רבה אומרים שניסיון זה היה גדול יותר מהניסיונות שנתנסו בהן האבות הקדושים, אברהם, יצחק ויעקב.

איך עמד יוסף בניסיון זה? מה סייע לו להתגבר על יצרו? ומהיכן שאב תעצומות נפש גדולות כל כך שלמרות השידולים וההפצרות שהופעלו עליו באותה נשאר איתן בצדקותו? מבארת לנו הגמרא במסכת סוטה (לו) "באותה שעה נראתה דיוקנו של אביו ונראתה לו בחלון, אמר לו: יוסף, עתידין אחיך שייכתבו על אבני האפוד ואתה ביניהם, רצונך שיימחה שמך מביניהם?

מספרים שיום אחד נסע רבי יהושעל'ה מקוטנא ברכבת. מולו ישב בקרון אחד "משכיל", שהרגיזו מאוד בהתנהגותו הבלתי הגונה והמופקרת. משהעיר לו על כך רבי יהושע'לה, השיב הלה בחוצפה, שאין הוא זקוק שילמדוהו דרך ארץ וישמיעו לו דברי מוסר, ואגב כך מנה את ייחוסו, שהוא נכדו של רב פלוני מפורסם.
אם אומנם אתה בא ממשפחה מיוחסת כל כך, אמר אליו הרב מקוטנא הרי ודאי למדת פרשה בחומש ופרק בתנ"ך? על אדוניהו, בנו של דוד המלך, מסופר: "ולא עצבו אביו מימיו" (מלכים א,ו). העובדה שהוא בן לאביו החשוב והמפורסם "לא עצבה אותו", לא הדאיגה אותו, ובהתנהגותו המופקרת לא נרתע ולא התחשב בכבוד אביו, שהוא מבזה במעשיו. ואילו אצל יוסף אנו מוצאים כשאך הרהר ב"דמות דיוקנו של אביו", רק חשב על אביו ועל ייחוסו, נתחרט ומשך את ידיו מן החטא.

יש להבין איך באותה עת כשיוסף מרוחק ק"מ רבים מיעקב אביו סייעה לו דמות דיוקנו של אביו לשומרו מן החטא? ומדוע דמות זו כשהזהירה אותו מן החטא השתמשה באמצעות אבני האפוד העתידיים דווקא, ולא בכל דרך אחרת כמו העונש, הגיהנום, איבוד עולם הבא ועוד?

מעשה נפלא סופר בפי הרב יוסף אברהם וולף ז"ל, והוא מדגים עד היכן מגיע כח חינוך בית ההורים שהוטמע בילד מינקותו. סופר על ילד שנחטף בימים ההם ונמסר לאימוץ במנזר נוצרי! ההורים האומללים התחננו שבנם יוחזר להם, אולם איש לא היטה אוזן לטיעוניהם, משום שאנשי המנזר עמדו על דעתם שהילד היה נוצרי מבטן ומלידה וכלל לא נחטף. כך במשך שנים הוחזק הילד במנזר כאשר הכמרים מחנכים אותו ברוחם, מעניקים לו מכל טוב חומרי ומרעיפים עליו גם אהבה, לבל יעלה על דעתו אי פעם לשוב לכור מחצבתו.

מובן שההורים לא ויתרו ועשו כל הזמן מאמצים להשיבו לחיקם , עד שבפעם מסוימת מצאו ערכאה משפטית שמוכנה הייתה לטפל בעניינם ולחשוף את האמת. שטחו ההורים ובמקביל גם הכמרים את טיעוניהם בפני השופט, ולאחר שמיעת הטענות הוציא השופט את פסקו, שיינתן להורים או לבא כוחם, להיכנס למנזר כדי להיפגש עם הילד ולשכנעו לבוא עימהם מרצון. והיה אם הילד ייעתר לבקשתם, משמע שהם הוריו החוקיים, ואם לאו, הוא יישאר תחת חסות הכנסייה. אולם השופט הוסיף תנאי מגביל, שמלאכת השכנוע שלהם חייבת להתבצע במשך לא יותר מחמש דקות. פסק דין זה הותיר את ההורים ברגשות מעורבים. מחד-נפתח לפניהם פתח תקווה להשיב אליהם את הבן האבוד, אולם מאידך- מי יכול היה לערוב במשך חמש דקות יוכלו לשכנע ילד, שמספר שנים התחנך בניכר ובניכור, ואפשר שזכר הוריו אפילו נשכח ממנו, ואם חלילה, הניסיון לא יעלה יפה, הם עלולים להפסיד את בנם לנצח.

במר ליבם פנו ההורים אז אל רב העיר, הגאון ר' צבי בנימין אויערבך זצ"ל, בעל "נחל אשכול", וביקשו ממנו להורותם כיצד לנהוג. למרבה הפתעתם הציע הגאון שהוא ילך עימהם למנזר כדי להשפיע על הילד בכיוון החיובי. בשעה היעודה יצאו ההורים בלווית הרב, שלבש באותה שעה את הקיטל של יום הכיפורים, לכיוון המנזר, ושם נפגשו עם הילד. ההורים הנבוכים ישבו דוממים, מצפים למוצא פי הרב, לראות כיצד ינסה להשפיע על ילדם, שמבחינה חיצונית כבר היה נראה כנוצרי לכל דבר.
והנה במקום לדבר, החל הרב להשמיע בלאט את הנעימה הרוטטת של "כל נדרי", ניכר היה על הילד שהוקסם מהמנגינה העתיקה, והוא האזין לה בדומיה כשפניו מרצינות. הרב המשיך לפזם, ובזוית עינו של הילד נראתה גם דמעה. כשגמר הרב להשמיע את המנגינה, הראה השעון שעברו כבר שלוש דקות, ורק שתי דקות נותרו לסיום המפגש, אז פנה הרב לעבר הילד בשאלה: התעדיף להישאר כאן במנזר, או שתרצה לבוא עמנו, ולזכות בעולם הזה ובעולם הבא כיהודי נאמן?
למשמע השאלה קפץ הילד כנשוך נחש, זינק אל הוריו בהכריזו שהוא מבקש שיחלצוהו מהמקום הזר אליו נקלע שלא מרצונו, רוצה הוא לחזור לבית הכנסת ולהתרפק שוב על הקולות המוכרים לו משכבר הימים.

זהו כוחו של חינוך שהושקע בתינוק מילדותו, שאת פירותיו קוצרים לעתים במפתיע רק לאחר שנים רבות של ניכור. זהו פן אחד מני רבים של דיוקן האב שבכוחו לחולל נפלאות בכיוון החיובי.

זה היה "דמות דיוקנו של אביו" אשר הופיעה באותה שעה אל מול יוסף, והזכירה לו את דמות הכהן הגדול כשעליו בגדי הכהונה ובהם האיפוד עם שמות בני ישראל, עליו למד רבות עם יעקב אבינו וודאי חדרה לעצמותיו של יוסף בהיותו ילד, כמו כל ילדי ישראל הלומדים על בית המקדש ועל הכהן הגדול אשר שרת שם. כי זיכרונות אלו חקוקים בלב כל אחד גם אם הוא מתנתק למשך שנים רבות מבית אבא ומחינוך יהודי טהור.