פרשת ויצא תשס"ט

בס"ד
 
הרב שמואל רבינוביץ
רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים 

הבנות בנותיי והבנים בניי
 
לנוכח צוויו של הקב"ה ליעקב אבינו: "שוב אל ארץ אבותיך ולמולדתך ואהיה עמך" (ל"א, ג'), מחליט יעקב אבינו כי הדרך לעשות זאת היא באמצעות בריחה מלבן הארמי, וכך פעל. כמובן שלאחר שלושה ימים נודע הדבר ללבן שפתח ברדיפה אחריו עד שהדביק אותו בהר גלעד.
 
עם פגישתם מתואר דו שיח בין לבן ליעקב, לבן טוען על צורת הפרידה "למה נחבאת לברוח ותגנוב אותי ולא הגדת לי...". יעקב משיב לו: "כי יראתי, כי אמרתי פן תגזול את בנותיך מעימי", אך יעקב אינו מסתפק בתשובה זו והוא פותח ואומר: "מה פשעי, מה חטאתי כי דלקת אחרי... זה עשרים שנה אנוכי עמך רחילך ועזיך לא שיכלו ואילי צאנך לא אכלתי, טריפה לא הבאתי אליך, כי אנוכי אחטאנה, מידי אבקשנה, גנבתי יום וגנבתי לילה... ותחלף את משכורתי עשרת מונים..."
 
לבן לנוכח דברים כדרבנות שאומר לו יעקב משיב לו: "ויען לבן ויאמר אל יעקב: הבנות בנותיי, והבנים בניי, והצאן צאני, וכל אשר אתה רואה לי הוא"! תשובה הנראית לכאורה לא לעניין, איזה מענה יש בזה שהכל של לבן לטענתו הכבידה של יעקב על כך ששמר לו אמונים והוא היתל בו והחליף את משכורתו עשרת מונים?
 
מספרים משמו של הרב מבריסק זצ"ל, שפעם אחת היה נע בדרכים, ובדרך מסעו הגיע לראדין. מכיוון שאיחר את הרכבת, נכנס לבית מדרשו של החפץ חיים זצ"ל- שם שמע אותו מספר לקהל השומעים סיפור שאירע עמו ולקחו.
 
היה זה בתקופה בה ביקש ה"חפץ חיים" לעלות לארץ ישראל. הוא הגיע למשרד ההגירה, וביקש שינפיקו לו דרכון. ביקש ממנו פקיד ההגירה: הב לי תעודת לידה. השיב "החפץ חיים" : אין לי תחת ידי תעודה תקפה, שכן, מאז נולדתי התחלף השלטון בארצנו ואינכם מכירים בתעודות השלטון הקודם.
 
אמר לו הפקיד: אם כך לך ותביא שני עדים הזוכרים מתי נולדת. עניתי לו, המשיך וסיפר "החפץ חיים", שכבר עברתי את גיל התשעים בחסדי הבורא, וקשה לי למצוא שני עדים האמורים להיות בני מאה ויותר, שיזכרו את לידתי. אך הפקיד באחת: "שמע אדון, או-או, או תעודת לידה או שני עדים- ועזב את החדר.
 
למדתי מהתנהגותו והתנהלותו של הפקיד- אמר החפץ חיים, שהוא אינו מתייחס אלי כאזרח, הוא אינו מתייחס אלי כאדם שיש לו זכות כל שהיא בעולם הזה, אין לו מחויבות לפתור את בעייתי, הוא לא חייב לי תשובה. התחושה שהעניק לי הייתה: "מי אתה ומה אתה שתשאל שאלות מיותרות? איזו זכות יש לך כאן בכלל?"...
 
השלים "החפץ חיים" את סיפור הדברים: לבן הארמי טען שליעקב אבינו אין כלום עם העוה"ז, כל מה שיש בעוה"ז הכל שלו, הכל של הגוי ואילו יעקב אבינו- כולו עוה"ב. ואם כך מה יש בזה שהוא שיקר ורימה, הרי כל העולם הזה שלי הוא ומותר לי לעשות בו כל מה שאני חפץ.
 
לא בכדי, הוצמד לשמו של לבן התואר: הארמי- רמאי, כי טענתו אינה מצדיקה אפילו במשהו את הפגיעה ביעקב אבינו ובניו הרי היו רמאים גדולים ועצומים ממנו, אולם הוא ביסס את רמאותו על כך שיש לו זכות לרמאות כי העולם הזה שלו הוא ולעם ישראל אין זכות ליהנות מהעולם הזה. לכן מדגישים את רמאותו ללמדנו- אמת, שהעולם הזה הינו פרוזדור לטרקלין- העולם הבא, אך כבר אמרו צדיקים וקדושים בכל הדורות כי הדרך לטרקלין היא באמצעות פרנסה טובה, עד שבעל התניא חלק על רבי לוי יצחק מברדיטשוב ובירך גשמיות לפני הרוחניות בטענה כי קשה להגיע להישגים רוחניים עילאיים ללא גשמיות מבורכת.
 
מי ייתן ויקויים בנו דברי הנביא הושע שנקרא בהפטרה: "ישובו יושבי בצילו יתנו דגן ויפרחו כגפן".