פרשת תולדות תשס"ט

בס"ד

הרב שמואל רבינוביץ
רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים

צוואת הרוקח

פרשת הברכות ליעקב ולעשיו תמוהה עד מאוד ונידונה בהרחבה בכל ספרי מפרשי התורה, כי הרי ללא ספק ידע יצחק על ההבדל שבין עשיו ליעקב, בעוד האחד איש יודע ציד, איש שדה, משולח רסן, תאוותן וחסר מעצורים , הרי השני איש תם ומושלם, יושב אוהלים, קדוש וטהור, בחיר האבות. ואיך טעה כל כך יצחק באבחנה עליהם? במפרשים עולה שיצחק אבינו, היה נביא אלוקים, בעל רוח הקודש שהשכינה במעונו, איך טעה כביכול וחשב שעשיו הגון , צדיק וחסיד, הראוי ליתן לו את הברכות. היתכן?!

קשה להסביר שכיון שכבדו עיניו מראות לא ראה. כאילו מלאכי מרום אלו זקוקים היו לעינים כדי לראות הבדל כה בולט וזועק. וכי לא כתב רבינו בחיי ב"חובות הלבבות" (שער חשבון הנפש פ"ג) שכאשר מגיע האדם אל המעלה העליונה ממעלות הצדיקים והמדרגה הרמה ממדרגות החסידים יראה מאין עין וישמע מאין אוזן וירגיש בלי חושים! האם יצחק אבינו לא ידע את שורש הנשמות כמו האר"י הק' אשר מונה בספר הגלגולים את שורשי נשמות נביאים ומלאכים תנאים ואמוראים?

האלשיך הק' כתב לפרש שודאי יצחק ידע את בניו ומעשיהם, הוא הבין לעומק בגודלו העצומה של יעקב לעומת רשעתו של עשיו אלא מאי? משל למה הדבר דומה? לאדם שהחליט להקדיש עצמו לעזרה לזולת, להביא מזור ומרפא לחולים ולסובלים, בסבלנות ובשקידה למד את תורת צמחי המרפא וסגולותיהם. אסף וחקר כתש ורקח והחולים נהרו לביתו לרכוש את סממני התרופות וגמלו לו בעין יפה. כמובן שכתוצאה רכש הרוקח כבוד, עושר, סיפוק ושם טוב.

שבעה בנים היו לו, ששה מהם ניצלו את הרווחה בבית אביהם וחיו חיי בטלה והוללות, אטמו אוזן ולב לתוכחותיו, לא שעו לבקשותיו ולתחנוניו והסבו לו עוגמת נפש וצער רב. לעומת זאת בן אחד היה נאמן לאביו ולדרכו, סייע לו ועמד לצידו העמיק בחיפוש אחר זנים חדשים של שורשים וגרגרים, לחקור סגולותיהם ולהפיק מהם תרופות חדשות שיושיעו חולים נוספים, עד שבעצמו הפך לרוקח מהשורה הראשונה.

יום אחד חלה האב קרא לידידו כדי שיוציא לפועל את צוואתו וכך ביקשו: את כל הונו אבקש לחלק בשווה בין ששת בניו. ששה? תמה החבר הנאמן? הרי שבעה בנים יש! הבן השביעי לא יקבל מאומה, הורה האב. מדוע? נרעש החבר, הלא הוא הנאמן שבבניך, מדוע תדיר אותו מרכושך? השיבו האב הרוקח:  הוא קיבל יותר מכולם ! אחיו הולכי בטל הם, אינם מסוגלים להרוויח פרוטה , אחלק ביניהם את רכושי ויתפרנסו מזה זמן מה. אבל השביעי הרי הוא יודע את הסודות שהעניקו לי את עושרי, ופרנסתו מובטחת ברווח כל ימי חייו!

הנמשל הוא ההסבר להחלטתו של יצחק להעניק ברכות לעשיו, לאברהם אבינו היה עושר רב- מברכת ה' ליצחק היה עושר רב מברכת ה', יעקב אבינו הולך בדרכיהם, צדיק תמים הוא , וה' אוהב צדיקים. ממילא מובטחת לו ברכת ה'  ושתפילותיו יענו ויורעף עליו שפע רב . אבל עשו ההולל הרשע הפוחז מהיכן יקבל ברכה? מתורתו, ממצוותיו, ממעשיו הטובים שאין לו? לפיכך ביקש יצחק לתת את הברכות לעשיו ולהעדיפו על יעקב.

אם כך מדוע רבקה שולחת את יעקב לקבל את הברכות? הרי צדיק הוא והברכות מובטחות לו מאליהן? אכן, נכון הדבר, אבל הברכה ניתנת הרי לדורי דורות, ויהיו מצאצאיו שלא יהיו כל כך צדיקים, שיהיו לבושים בבגדי עשיו ועבורם- עבורנו! קיבל את הברכות, לברכה עדי עד.