
פרשת "חיי שרה" תשס"ט
בס"ד
הרב שמואל רבינוביץ
רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים
"מחצית השקל" יסוד לקיום בית יהודי
אליעזר יוצא בשליחותו של אברהם אבינו לחפש אחר כלה ראויה ליצחק אבינו, והתורה מוצאת לנכון להאריך ולפרט את השתלשלות המאורעות, כמו תפילתו של אליעזר בצד הסימן שקבע לעצמו, "והיה הנערה אשר אומר אליה הטי נא כדך ואשתה ואמרה שתה וגם גמליך אשקה אותה הוכחת לעבדך ליצחק וכה אדע כי עשית חסד עם אדוני" והאות והמופת שראה ברבקה, עד שלמדו חז"ל כי יפה שיחתן של עבדי אבות יותר מתורתן של בנים.
הרבה מוסר השכל למדו חז"ל ומפרשי התורה מדרך מציאת השידוך ליצחק, כשאחד מהם הוא המתנות שנתן אליעזר לרבקה כאשר חש שהיא הכלה המיועדת ליצחק. וכך נאמר: "ויקח האיש נזם זהב בקע משקלו ושני צמידים על ידיה עשרה זהב משקלם", מפרש רש"י: "בקע" – רמז לשקלי ישראל בקע לגולגולות, "ושני צמידים" – רמז לשני לוחות מצומדות, "עשרה זהב משקלו" – רמז לעשרת הדיברות.
יש להבין את סוג המתנות שהעניק אליעזר לרבקה, הרי אברהם אבינו נמנה אז על עשירי עולם. בעושרו המופלג הוא בנה בית אכסניה גדול לאורחים והאכיל אלפים, התורה עצמה מעידה עליו: ואברהם היה כבד מאוד במקנה וכסף וזהב. כמו שאכן אליעזר מביא לחרן עשרה גמלים וכל טוב אדונו בידו, ובמדרש מפורש שהיה זה שטר מתנה אשר אברהם מעניק את כל רכושו ליצחק, וזה הכל כדי לרכוש את לבה של הנערה ולשכנעה להגיע לארץ כנען להתחתן עם יצחק שאינה מכירה אותו ואינה יודעת באיזה בית ובאיזה סביבה גדל, ולנטוש את אביה, אמה ומשפחתה. והנה במקום לעשות את הרושם הזה מוציא אליעזר מתיקו נזם זהב עלוב ששוויו אינו עולה על מחצית השקל בשקל הקודש בלבד, איזו מתנה עלובה היא זאת... מדוע שתרצה להצטרף אליו?
(כדי לסבר את האוזן עד כמה עלוב נזם זהב זה, ניתן להדגים בזאת שבפדיון הבן יש לתת לכהן חמשה שקלים, לשם כך נותנים חמשה מטבעות זהובים, אשר כפי השערת הפוסקים, ערכם שוה לערכם של החמשה שקלים, עליהם התכוונה התורה. ואם כן, מחצית השקל, אינו עולה על ערכו של חצי מטבע זהוב כזה. שרשרת זהובה קטנה ופשוטה, שויה עולה על חצי מטבע זהוב, אם כן, מה היה כבר השווי של נזם זה שהעניק לה אליעזר?!)
לאחר מכן, מוציא אליעזר מאמתחתו, שני צמידים ששווים עשרה זהב, אומנם קצת יותר יקר אך גם זה לא שווה אלא עשרה מטבעות זהב, וכי אלו הם ההשגות לפי עושרו המופלג של אברהם אבינו, עליו מספר אליעזר? וכי האיש צוחק ומהתל בה? מדוע שבכלל תקח ממנו את המתנות האלו? עשיר גדול כמו אברהם, הרי היה עליו להעניק לה, שרשרת, לפחות בשווי של כמה אלפי דולרים?
זאת ועוד, בשלמא הסודות שרמז עליהן אליעזר הן ברמז לשני לוחות הברית והן ברמז לעשרת הדברות ניתנות להבנה כי הרי הם עיקר תורת ישראל ובסיס לקיום העם היהודי. אולם מה החשיבות שיש דוקא במצות "מחצית השקל" יותר מכל מצוות התורה שאליעזר רומז עליה כאשר הוא מעניק לרבקה: "נזם זהב בקע משקלו"?
כ"ק האדמו"ר מליובאויטש זצ"ל פירש כי מחצית השקל רומזת למצוות הצדקה שגם היא כוללת כל המצוות. ללמדנו שיסוד הבית היהודי הינו לימוד התורה וקיום המצוות. אך גם זה קשה להבין מדוע רמז על קיום המצוות דווקא דרך מצות הצדקה. ובאם רצה לרמוז דווקא על חשיבות מצות הצדקה וגמילות החסדים שללא ספק זהו יסוד לבית היהודי, מדוע עשה זאת דווקא דרך מצוות מחצית השקל ולא דרך מצוות אחרות של הצדקה.? ועוד יש להבין מדוע נקטה התורה בלשון של "ויקח" ולא כתבה ש"נתן" לה את הנזם, כמו בצמידים שכתוב בהם "ושני צמידים על ידיה"?
שמעתי בשמו של הגרב"ש שניאורסהון זצ"ל ראש ישיבת טשיבין לפרש כי ידוע שעיקרו של הקמת המשכן הוא הבית היהודי, כמו שדרשו "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" בתוכו לא נאמר אלא בתוכם - בתוך כל אחד ואחד. ובתרומת המשכן מצאנו את עניין מחצית השקל הן בתרומת האדנים – יסוד למקדש, והן בתרומה לקרבנות הציבור, משום שאת בית המקדש ניתן לבנות רק שכאשר כל אחד מישראל מחזיק עצמו למחצית, ובזה פירש את רמזו של אליעזר עבד אברהם במחצית השקל, שהיסוד לבנין בית בישראל הוא כאשר כל אחד מחזיק עצמו רק למחצית, כי אז הבית הוא בנין עדי עד. ומשום כך לגבי הנזם נאמר "ויקח" ולא ו"נתן" משום שעניין מחצית השקל צריך כל אחד לדעת בעצמו ולקחת לתשומת ליבו, שהוא רק מחצית בבית ובזכות האחר הבית שלם.
זאת גם הסיבה שאליעזר בחר בתחילה לפתוח במתנות צנועות, כי אמנם ידע גם ידע שיש קושי לשכנע כלה לנטוש את ביתה וסביבתה וללכת לארץ לא ידועה ולחתן שאינו מוכר לה, אך זהו שלב שני! הבסיס צריך להיות בתחושה שאני רק חצי בבית וזה ניתן לבסס על צניעות, מידות טובות וגמילות חסדים ללא זה הבית לא יהיה נצחי.
משום כך, חתן מעניק לכלה בעת הקידושין טבעת פשוטה ובכך הוא מקדש אותה, ואומר "הרי את מקדשת לי בטבעת זו כדת משה וישראל", אם יוסיף לטבעת אבן טובה, שוב אין ראויה טבעת זו לקידושין כדת משה וישראל, כי הבסיס צריך להיות מחצית- צניעות והסתפקות במועט.