פרשת "וירא" ה'תשס"ט

בס"ד

הרב שמואל רבינוביץ
רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים
 
 
הכנסת אורחים
 
 
פרשתינו פותחת בתיאור הכנסת האורחים המופלאה שבה נקט אברהם אבינו כלפי שלושה עוברי האורח הבלתי מוכרים שנקלעו למחיצתו, במסירות בלתי רגילה, בשעה שהיה בתהליך של החלמה לאחר ברית המילה שערך בגופו הכניסם לביתו וטרח עבורם.
 
חכמינו ז"ל אמרו שמעשיו של אברהם נשאו פירות בדורות שלאחר מכן, בעת היות עם ישראל במדבר תחת השגחתו הניסית הגלויה של הקב"ה. אמנם חז"ל הבחינו גם בהבדל הקל שבביצוע הגשת המים לבין שאר פרטי מעשיו של אברהם אבינו לקראת אורחיו, והם קבעו שגם להבדל זה נשארו עקבות בדור המדבר. אולם בפועל אנו רואים שלמידת הכנסת האורחים של אברהם אבינו היתה השפעה בעת יציאת מצרים.
 
המן, הבאר וענני הכבוד שליוו את ישראל כל ימי היותם במדבר, היו יותר מאמצעי קיום למחייתם. אלו היו גילויים נפלאים של הארת פנים מצד הקב"ה כלפי עם סגולתו, והנה העמידונו חז"ל על כך שכל זה היה כתוצאה ממעשי חסדו של אברהם. כל כך חשובה הכנסת האורחים של אברהם אבינו בעיני הקב"ה.
 
והנה בפרשתנו מצאנו עוד סיפור נפלא על הכנסת אורחים והפעם, מדובר בהכנסת אורחים של לוט. אולם בעוד התורה משבחת את מצות הכנסת האורחים של אברהם, הרי שאת הכנסת האורחים של לוט שהיתה במסירות נפש וסכנת חיים לא מחשיבים כל כך. ולא עוד, אלא שאמרו לו המלאכים ללוט: אינך ניצול בזכותך אלא בזכותו של אברהם אבינו כמו שנאמר (בראשית יט', יז') "המלט על נפשך אל תביט אחריך" ופירש רש"י: אתה הרשעת עמהם ובזכות אברהם אתה ניצל ולכן אינך כדאי לראות בפורענותם ואתה ניצל.
 
לכאורה הרי הכנסת האורחים בסדום נחשבה לחטא גדול, כמו שנאמר (בראשית יט', ד') "ואנשי סדום נסבו על הבית מנער ועד זקן כל העם מקצה", וכתב רש"י בשם המדרש: מקצה העיר ועד הקצה שאין אדם מוחה בידם, שאפילו צדיק אחד אין בהם, ומכאן עד כמה היה החטא של לוט חמור בעיני אנשי סדום שבאו כל אנשי העיר ונסבו על הבית לדרוש: "הוציאם אלינו" (שם, יט', ה'). אפילו אשתו של לוט היתה סדומית במובן זה כפי שהביא רש"י בשם המדרש עה"פ (שם, יט', כו') "ותבט אשתו מאחוריו ותהי נציב מלח" – אמר לה תני מעט מלח לאורחים הללו, אמרה לו: המנהג הרע הזה אתה בא להנהיג במקום?. חתניו ולוקחי בנותיו גם הם היו סדומיים ורשעים, כפי שנאמר: "ויהי כמצחק בעיני חתניו", והוא מנגד הסכים להפקיר אפילו את שתי בנותיו רק כדי שלא יעשו לאנשים האלה דבר רע, א"כ מדוע התורה אינה מתייחסת כלל למסירות נפשו של לוט בעבור הכנסת אורחים?
 
פליאה עצומה זו תירץ הרב מבריסק בהזדמנות שנקלע בפני הכנסת אורחים לקויה ואינה הוגנת. ומעשה שהיה כך היה (מובא בספר "כצאת השמש בגבורתו"). פעם נסע הרב בליל חורף קשה לעיר ברנוביץ, ומשראו שלא יוכלו להמשיך בנסיעה למקום יעדם סרו לפונדק יהודי שעמד בדרך. הדפקו על הדלת ואין עונה, ומכיוון שסכנה היתה להשאר בחוץ, פקד רבי יושע בער על העגלון לדפוק בדלת בכל כוחותיו. למשמע הנקישות העזות קם בעל הבית ופתח להם את הדלת בפנים זועפות, והודיעם שאין לו מקום לינה עבורם, כי בעוד זמן מה עומדים להגיע אליו אורחים מוזמנים. הם התחננו לפניו כי פיקוח נפש הוא להשאר בחוץ בכפור, ויסתפקו בכך גם אם יתן להם רק קורת גג להסתתר מהקור עד הבוקר. לאחר שידולים רבים ניאות להם בעל האכסניא בקושי והרשה להם להכנס ולשכב על הרצפה במסדרון.
 
נוהג היה בעל "בית הלוי" רבי יוסף דוב סולוביצ'יק זצ"ל כשהיה נוסע בדרכים לפשוט את בגדי הרבנות שהיה אנוס ללבוש בעירו, וללבוש בגדים פשוטים כדרך בעלי בתים כדי שלא יכירוהו. וכך לא הכירו בעל הבית וקיבלו שלא כראוי בקלון ובבוז.
 
מיד עם הכנסו של רבי יושע בער אל הבית הדליק את הנר ועיין לו בלחש בספר, והנה נשמע קולו של בעל הבית שגער בו לכבות את הנר לבל יפריע את מנוחתו. רבי יושע בער כיבה מיד את הנר והמשיך ללמוד בעל פה לשנן לעצמו את לימודו, שפתיו נעות וקולו לא ישמע.
 
לאחר כמה שעות נשמעו שעטות עגלות המתקרבות למקום כשהם פוצחים בקול צהלה וזימרה. הם נעצרו ליד הפונדק ומיד הזדרז בעל הבית להעלות את האור ופתח להם בלבביות את הדלת וקיבלם בסבר פנים יפות. האורחים היו האדמו"ר רבי אהרון מקוידנוב זצ"ל וקבוצה מחסידיו. לאחר שנחו מן הדרך והתחממו מעט, קם הרבי להכין עצמו לתפילת ערבית. כאשר חלף במסדרון כדי לרחוץ את ידיו, הביט אל היהודי השוכב על גבי הקרקע, התבונן היטב ומצא לפניו את רבי יושע בער רבה של בריסק, מיד נתן קולו בהתרגשות "רבי יושע בער ... ר' יושע בער ... בריסקער רב ... מה הנך שוכב כאן!".
 
כששמע בעל הבית את קריאות הרבי תקף אותו חלחלה, התמלא פחד ובושה, במי הוא נהג מנהג קלון כזה, בגאון ישראל רבה של בריסק, מיד ניגש בעל הבית בפיק ברכיים וביקש מהרב שיסלח לו, יען כי לא ידע מיהו.
השיב לו רבי יושע בער כי אינו מוחל לו, כי אם בתנאי שיבוא אליו לביתו בבריסק ויישב בביתו כשבועיים ימים ללמוד פרק בהלכות חסד והכנסת אורחים.
 
בהזדמנות זו פנה רבי יושע בער לבעל האכסניא ואמר לו: מעולם הייתי תמה בפרשת וירא מצאנו שני סיפורים נפלאים על הכנסת אורחים של אברהם אבינו לאורחיו ושל לוט למלאכים. ולפלא הדבר כי התורה משבחת את מצות הכנסת האורחים של אברהם בעוד שאת של לוט שהיתה במסירות נפש וסכנת חיים לא מחשיבים כל כך. ולא עוד, אלא שאמרו לו המלאכים ללוט, אינך ניצל בזכותך אלא בזכותו של אברהם אבינו, ומה עם הכנסת אורחים במסירות נפש כל כך גדולה?
 
אך כשמתבוננים מוצאים הבדל גדול ביניהם. אצל אברהם באו האורחים כאשר הם נדמו לו כערביים, ואעפ"כ טרח למענם בזריזות ובמסירות. לעומת זאת אצל לוט מהרגע הראשון כבר ידע כי מלאכים באו בצל קורתו, ואין זו איפה גבורה לקיים מצוות הכנסת אורחים עם מלאכים. אין פלא בכך שמוכן היה למסור נפשו עבורם כי חזקה עליו שהמלאכים יגנו עליו להנצל מהקמים עליו. כך סיים רבי יושע בער ואמר לבעל האכסניא: אין זה איפה תרוץ ואנוכי לא ידעתי כי רבה של בריסק מתדפק על דלתי.
 
בעל הבית קבל עליו לקבל את התנאי ונסע לבריסק והתאכסן בבית הרב ובעיניו חזה כיצד רבי יושע בער בכבודו ובעצמו מכניס ומוציא כל ענייני העיר, איך הוא חומל על דלים ומחייה נפשות נדכאות, וכך למד פרק במצות הכנסת אורחים.