פרשת "וילך" ה'תשס"ח

בס"ד

 
הרב שמואל רבינוביץ
רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים
 

ולו אנחנו
 
שבת זו נקראת שבת "שובה" על שם הפטרתה: שובה ישראל עד ה' אלוקיך. אך גם מפרשה הקצרה שנקרא בשבת זו, ניתן ללמוד מוסר לקראת יום הקדוש- יום הכיפורים.
 
מסופר שיום אחד באו לפני המלבי"ם ראשי הקהל וביקשו לערוך נשף פומבי שיציגו בו מחזה משעשע, אם כי הוא בניגוד לכללי הצניעות, כשלטענתם רק בדרך זו יצליחו למכור הרבה כרטיסים ולגייס סכום רב לצרכי מצווה. התנגד לכך רבי מאיר לייבוש, ואמר: משנה מפורשת היא, "והוי בורח מן העבירה, שמצווה גוררת..."- ברח מן העבירה אפילו אם נדמה לך שנגררת בעקבותיה מצווה גדולה...
 
כשהוא תומך יתדותיו בדברי משה רבנו בפרשתנו (ל"א, כ"ז): "הן בעודני חי עמכם ממרים הייתם עם ה' ואף כי אחרי מותי". חז"ל אומרים שזה אחד מעשרה קל וחומר הכתובים בתורה, אם כשהייתי עמכם, חטאתם עכו"כ שאחרי מותי תחטאו לה'. ולכאורה שאל הלא ק"ו פריכא הוא, כי בגמרא מצינו (סנהדרין ל"ז, ע"א) להיפך, ד"הני בריוני דהוו בשבבותיה דר' זירא חזרו בתשובה, אמרו עד עכשיו הגנה זכותו עלינו ועכשיו אין מי שיגן? כך שיתכן שאדרבה לאחר הסתלקותו של משה רבינו ישובו בני ישראל בתשובה, כי ידאגו שאין להם זכות שתגן עליהם? אלא, הסביר המלבי"ם, בריוני דר' זירא ידעו בעצמם שאינם צדיקים, לכן, התעוררו לשוב עם סילוקו של צדיק. לא כן באלו שהם "ממרים עם ה'", דהיינו שחושבים כי מעשיהם רצויים לפני הקב"ה, ולא חוטאים, כך שאינם מרגישים כלל במכשלה שתחת ידם- למה ואיך יחזרו בתשובה?!
 
כבר אמרו דרשנים על דברי המשנה באבות: כל מחלוקת שהיא לשם שמים סופה להתקיים ושאינה לשם שמים אין סופה להתקיים. כי מחלוקת אשר הינה לשם שמיים היא נצחית, כי הרי כל אחד חושב שהוא עושה בזה מצווה, לעומת זאת מחלוקת שהצדדים מודעים שהיא אינטרסנטית וכולה מלאה נגיעות אישיות, לה יש סיכוי להסתיים מהר.
 
החידושי הרי"ם זי"ע היה מפרש את הפסוק שאנו אומרים מידי יום בתפילת שחרית (תהילים ק,ג) מזמור לתודה וכו' "דעו כי ה' הוא עשנו ולו אנחנו עמו וצאן מרעיתו", שהרי בפסוק זה יש קרי וכתיב. הכתוב הוא "ולא" באל"ף, והקרי הוא "ולו" בוא"ו. כשהוא מפרש ששניהם עולים בקנה אחד, דככל שהאדם מרגיש בלבו שהוא בבחינת "לא אנחנו" שיש לו עוד מה לתקן ולהתעלות,כך הוא נהיה יותר ויותר "ולו אנחנו" ומתקרב להקב"ה, לעומת זאת כשאדם חושב בלבו שהוא המושלם ביותר ואין לו עוד מה לתקן, הוא לעולם לא יצליח לתקן את דרכו וימשיך בחטאו. רק כשמכניס בלבו כל הזמן שהוא "ולא" אז הוא נהיה "ולו אנחנו עמו". המשיך בעל החידושי הרי"ם זי"ע והוסיף שזה מה שאנו רואים במילה "אלול" המורכבת משני המילים "לא"-"לו". עיקר עבודתנו בחודש  הזה, לדעת שככל שאנו נרגיש בקרבנו שאנחנו "לא" ואיננו מתוקנים, אז נהיה כולנו קרובים "לו" – אל הקב"ה ונצא זכאים בדין!