שבת – חזון התשס"ח

בס"ד
 
הרב שמואל רבינוביץ
רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים
 
שבת – חזון
 
 
בנים גידלתי ורוממתי
 
 
בשבת זו אנו מפטירין בדברי תוכחתו של ישעיהו הנביא ומשלימים בכך את הפטרות הפורענות, והחל משבת "ואתחנן" אנו מפטירין בנבואות נחמה.
 
"חזון ישעיהו בן אמוץ אשר חזה על יהודה וירושלים..." מכיל מילים קשות על עם ישראל, "הוי גוי חוטא עם כבד עוון, זרע מרעים, בנים משחיתים עזבו את ה'...שמעו דבר ה' קציני סדום האזינו תורת אלוקינו עם עמורה... שריך סוררים חברי גנבים..." ישעיהו הנביא מקטרג ומוכיח את ה' על  שעזב את תורת ישראל במילים ובתארים קשים.
 
והנה ישעיהו הנביא בהמשך נבואתו נתבע על הסגנון נגד עם ישראל ואף נענש על כך קשות. בפרק ז' לאחר שראה במראה הנבואה את ה' היושב כל כיסא רם ונישא ושוליו מלאים את ההיכל, אמר: "אוי לי כי נדמיתי כי איש טמא שפתיים אנוכי ובתוך עם טמא שפתיים אנוכי יושב כי את המלך ה' צבקות ראו עיני". בעבור כינוי עם ישראל כעם טמא שפתיים נענש ישעיהו הנביא כנאמר: "ויעף אלי אחד מן השרפים ובידו רצפה, במלקחים לקח מעל המזבח, ויגע על פי ויאמר, הנה נגע זה על שפתיך וסר עוונך וחטאתך תכופר".
 
 
אותה "רצפה" לא הייתה אלא גחלת שבה נענש ישעיהו על התבטאותו. רש"י מפרש על אתר: "נאמר בישעיהו ובאליהו... מפני שאמרו דלטוריא על ישראל, זה קראם: " עם טמא שפתים" וזה אמר: "כי עזבו בריתך" אמר הקב"ה למלאך, רצוץ פה שאמר דלטוריא על בני".
 
לכאורה,אם תפקידו של ישעיהו להוכיח את ישראל, ובנבואתו אומר דברים קשים שבעתיים שחלקם נקראים על ידינו בהפטרת שבת – חזון, מדוע נענש דווקא שעה שכינה את עם ישראל כעם טמא שפתיים, הרי זו חובתו ותפקידו?
 
הגאון רבי אלחנן וסרמן הי"ד השיב לתלמידו הרב אלחנן יוסף הרצמן תשובה פשוטה ונפלאה. דבריו הקשים של ישעיהו, הפזורים בעשרות פרקי הספר, נאמרו כחלק מתוכחה ומוסר שנאמרו לעם ישראל, בכגון דא, כאשר ניגשים להוכיח, אין להשתמש ברמיזות ובניסוחים מעורפלים, יש לומר דברים ברורים ונוקבים, אמת כמות שהיא, כדי שהדברים יפעלו את פעולתם הרצויה ויפלחו כליות ולב. אז חובה להודיע את חטאיה של ירושלים ואף לומר לכנסת ישראל כי דרכה כדרך סדום ועמורה. לא כן הכתוב "ובתוך עם טמא שפתים אנוכי יושב", מילים אלו לא נאמרו כתוכחה שנאמרה לבני ישראל, אלא כתשובה ותגובה שאמר הנביא לפני הקב"ה, כאן היה עליו להיזהר בלשונו ולא לדבר על בני ישראל בסגנון שיש בו מהגנות, אדרבה בפני הקב"ה עליו להמליץ יושר ולדבר בשבחי עם ישראל ולמצוא זכות אצלם.
 
רעיון זה אנו מוצאים ביום הכיפורים בבגדי הכהן גדול, בעוד שאת העבודה בקודש הקודשים, לפני ולפנים עושה הכהן גדול בבגדי לבן, לפי שאין קטיגור נעשה סניגור, ועל כן בכדי לא לעורר את זיכרון חטא עגל הזהב שהוא כתב קטגוריה קשה לעם ישראל לובש הכהן בגדי לבן, הרי שבעבודות בעזרה- מחוץ לקודש הקודשים לובש הכהן בגדי זהב כבכל השנה ואינו חושש מקטרוג כלשהו וזאת למה?
 
פירש הגאון רבי זלמן סורוצקין זצ"ל, שבעבודות חוץ, מול עם ישראל, עדיף ללבוש בגדי זהב, כדי שבני ישראל יתנו ליבם לקופה של עגל הזהב התלויה בצווארם וישובו בתשובה שלמה. לא כן כשנכנס הכהן לקודש הקודשים להתפלל על עם ישראל, חובתו ללמד עליהם זכות, ולחפות ולכסות על חטאי עם ישראל, על כן נכנס הוא בבגדי לבן.
 
בימים אלו, תפקידנו ללמד זכות על עם ישראל לפני אבינו שבשמים, ובזכות אהבת חינם יבנה בית מקדשנו ותפארתנו בב"א.