פרשת "מסעי" ה'תשס"ח פרשת "מסעי" ה'תשס"ח בס"ד
"אלה מסעיהם למוצאיהם"
ניתן לבאר זאת על פי ברכותיו של בלעם הרשע, שם נאמר "כי מראש צורים אראנו ומגבעות אשורנו" (במדבר כג') – אני מסתכל בראשיתם ובתחילת שרשיהם ואני רואה אותם מיוסדים וחזקים כצורים וכגבעות הללו על ידי אבות ואמהות (רש"י). ושנינו בגמרא (סנהדרין ק"ה) מתוך ברכותיו של בלעם שהקב"ה שם בפיו כנגד רצונו אתה למד מה היה בלבו לקללם. יש להבין מה היה בלבו של בלעם לקלל את בני ישראל כאשר הזכיר את האבות והאמהות? כאשר מתבוננים במעמדם של עם ישראל מעת יציאתם ממצרים עד עמדם לרגלי הר סיני כשהם מכריזים: "כל אשר דיבר ה' נעשה ונשמע". יתכן שאין לייחס חשיבות כה רבה למעמד גדול זה של של מתן תורה, כיון שיש לתלות זאת במעשי אבותיהם בידם, בהיות צור מחצבתם באבותינו אברהם יצחק ויעקב העומדת להם ללכת בדרך הטוב והישר, כי הרי אינו דומה אדם הבא משורש לא טוב עוזב רשעותו ובוחר בדרך טובים – שיש לייחס לכך חשיבות רבה משום שמעלותיו והשגיו הם פרי עמלו, לבן משפחה מיוחסת ששורשו וגזעו מקדושה – שאין בכך חידוש גדול להולכו בדרך טוב כי לא מכוחו ועמלו הישגיו אלא בזכות אבותיו. ועל כך אמרו חז"ל: במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד. לעומת זה בן למשפחה טובה שהרע מעשיו חטאו גדול ועונשו חמור בכמה מונים מבן למשפחה שאינה טובה שחטאיו נובעים מכח הטבע והרגל לפיכך עונשו קל. בטענה זו משתמש משה רבינו לאחר חטא העגל שעה שמפיל תחינתו לקב"ה ואומר: "למה ה' יחרה אפך בעמך אשר הוצאת מארץ מצרים" (שמות לב') בדברים אלו רצה משה רבינו ללמד זכות על ישראל שחטאו, מאחר שזה עתה יצאו מארץ מצרים, מקור הרע והרשע, ממ"ט שערי טומאה, ומכיון שכך "למה ה' יחרה אפך בעמך"? לדבריו, יש לייחס חשיבות עצומה לקבלת התורה ע"י בני ישראל, שאע"פ ששורש בנ"י הוא בטבעם רע, בעת מתן תורה שבו בני ישראל בתשובה שלמה גברו על טבעם הרע, והכריזו: כל אשר דיבר ה' נעשה ונשמע. לעומת זאת, מעשה חטא העגל הוא טבעי משום ששורשם במצרים. משה רבינו עת הוא מסכם את המסעות עושה שימוש נוסף בטענת "אשר הוצאת מארץ מצרים" לאחר שמבין את הסיבה לכתיבת המסעות כדברי המדרש תנחומא: משל למה הדבר דומה, למלך שהיה בנו חולה והוליכו למקום אחר לרפאותו, כיון שהיו חוזרין התחיל אביו מונה את כל המסעות ואמר לו: כאן ישננו, כאן הוקרנו, כאן חששת את ראשך, כך אמר לו הקב"ה משה מנה להם את כל המקומות היכן הכעיסוני, לכך נאמר "אלה מסעי בני ישראל". ופירשו. הבין משה רבינו שעיקר המסעות הוא להוכיח את בני ישראל על החטאים שעשו בדרכם ממצרים, לפיכך הקדים את אותה טענה של חטא העגל "אשר הוצאת מארץ מצרים" – ששורשם של בני ישראל מטומאת מצרים גם בפרשת המסעות, וכלשונו: "ויכתב משה את מוצאיהם למסעיהם על פי ה' ואלה מסעיהם למוצאיהם", כאשר שואלים אנו מדוע מסעותיהם של בני ישראל היו עם חטאים קברות התאוה, רתמה וכו'? התשובה "מוצאיהם" משום שמוצאם של בני ישראל מטומאת מצרים, לכן מסעותיהם היו עם חטאים ואין להקפיד עליהם. לפיכך הדגישה התורה "ויכתב משה" כי זוהי טענתו של משה רבינו אשר לימד זכות על ישראל.
|
לוח עברי
חגים ומועדים