פרשת פנחס ה'תשס"ח

בס"ד
 
פרשת "פנחס"

הרב שמואל רבינוביץ
רב  הכותל המערבי והקומות הקדושים
 
 
 
קנאות מתוך אהבת הבריות
 
 
"פנחס בן אלעזר בן אהרון הכהן השיב את חמתי מעל בני ישראל בקנאו את קנאתי בתוכם, ולא כיליתי את בני ישראל בקנאתי". רש"י בפתח הפרשה מביא את דברי חז"ל מדוע יחסו את פנחס לאהרון הכהן? "לפי שהיו השבטים מבזים אותו, הראיתם בן פוטי זה שפיטם אבי אמו עגלים לעבודת כוכבים, והרג נשיא שבט מישראל? לפיכך בא הכתוב וייחסו אחר אהרון".
לכאורה  הדברים תמוהים מאוד, הרי  בעת ההיא  נהרגו במגיפה עשרים וארבעה אלף מישראל. בנוסף נאמר: "ויאמר משה אל שופטי ישראל הרגו איש אנשיו הנצמדים לבעל פעור" (בלק כ"ה , ה') מביא רש"י את דברי הגמרא בסנהדרין "כל אחד ואחד מדייני ישראל היה הורג שניים, ודייני ישראל שמונה רבוא ושמונת אלפים",  הרי ששמונים ושמונה אלף  מדייני ישראל הרגו כל אחד שניים כך שבסך הכל נהרגו ע"י שופטי ישראל מאה שבעים ושש אלף איש מישראל, ויחד עם העשרים וארבעה אלף ההרוגים במגיפה, היו לעם ישראל בעת ההיא  מאתים אלף הרוגים, והנה מגיע פנחס אשר ראה מעשה ונזכר הלכה שהבועל ארמית קנאין פוגעין בו, ועוצר את המגיפה מבני ישראל לאחר מספר כה רב של הרוגים, ובמקום לשבחו ולהללו. מתעלמים ממנו השבטים ומבזים אותו הראיתם בן פוטי זה שפיטם אבי אמו עגלים לעבודת כוכבים והרג נשיא שבט מישראל" עד שהתורה צריכה לייחסו לאהרון הכהן, היתכן?
 
אנו נמצאים בתקופה של פיגועים וטרור בארץ ישראל ובעולם כולו, אשר כל פיגוע שבו נהרגים מספר אנשים יוצר אצלינו אבל כבד, ואם חלילה הפיגוע עם מספר גדול יותר של נפגעים הרי זה אבל לאומי ואוירת נכאים, והנה כאשר מאבטח מונע פיגוע קשה הוא זוכה לתעודות ותהודה, הוקרה והערכה, ומעולם לא שמענו שמתחילים לבדוק בציציותיו ובמשפחתו. גם הלוחמים בטרור כדי למנוע את התפשטותו זוכים לפופולריות גבוהה עד מאוד, ואילו כאן אצל פנחס אשר מנע את התפשטות המגיפה עומדים השבטים ומבזים אותו, דבר שקשה מאוד להבנה? עוד יש להבין, הגמרא בסנהדרין מונה ניסים רבים שהיו לפנחס בעת שדקר את איש ישראל זמרי בן סלוא ואת המוכה המדינית כזבי  בת צור, הרי שבני ישראל ראו ניסים כאלו ואיך יכלו להעלות על דעתם ביזיון של פנחס?           
צריך לומר שחלילה, עם ישראל לא זלזל בפנחס על השיגו, ואדרבה, העריך והוקיר אותו על פועלו שבזכותו נעצרה המגיפה, אולם כל אחד שאל את עצמו במה זכה פנחס למעלה כה גדולה ולהישג עצום כל כך לעצור מגיפה לאחר מותם של מאתים אלף מישראל. גם אם משה רבינו נתעלמה ממנו ההלכה שכל הבועל ארמית קנאין פוגעים בו, אך איך  נתעלמה הלכה זו מכל עם ישראל ורק אחד ראה מעשה ונזכר הלכה, הרי כולנו שמענו הלכה זו ממשה רבינו? השיבו בני ישראל כל אחד לעצמו ולזולתו, שהלכה זו נשכחה, משום שבכל הריגה יש בה איזו  אכזריות, ואנו אנשים בעלי מידות טובות ובגלל זה הלכה מסוג זה נשכחת מאיתנו. לעומת זאת פנחס שמגיע מסבא שפיטם עגלים לעבודת כוכבים, שיש בזה מידה גדולה של אכזריות כאשר מפטמים עגל, מעניקים לו, ולבסוף הורגים אותו, על כן  הוא לא שכח הלכה זו וכשראה מעשה, נזכר הלכה.
 
באה התורה ואומרת לנו, לא ולא! פנחס מיוחס לאהרון, ומידתו כמידת סבו הגדול "אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה". והיה זה מעשה חד פעמי של מסירות נפש גם מבחינת מידותיו המיוחדות. וזאת רק כדי לעצור את המגיפה, ובעבור זה אף יזכה למעלת השלום: "לכן אמור הנני נותן לו את בריתי שלום".
 
בזה ניתן להסביר גם את קצפו של משה רבינו על פקודי החיל בפרשה הבאה, שם לאחר שחוזרים מן המלחמה על מדין כנקמה על בעל פעור, קוצף משה רבינו "על פקודי החיל, שרי האלפים ושרי המאות הבאים מצבא המלחמה" מדוע החייתם כל נקבה? ומביא רש"י "ממונים על החיל, ללמדך שכל סרחון הדור תלוי בגדולים שיש כח בידם למחות". לכאורה מי שהיה הרמטכ"ל במלחמה זו הוא פנחס בן אלעזר הכהן, וא"כ על מי היה צריך משה רבינו לקצוף, ודאי שעל פנחס ולא על מפקדי הצבא, יהיו אשר יהיו, והנה משה רבינו מדלג על הרמטכ"ל וקוצף על המפקדים בלבד, מדוע?
אלא, שפנחס בא למשה רבינו וטען בפניו כי אם הוא היה מצווה להרוג כל זכר בטף וכל אשה יודעת איש היו באים בפניו וטוענים כי לא צווה על כך אלא הכל נובע ממידת האכזריות שבו מכיון שהוא בן פוטי שפיטם עגלים לעבודת כוכבים" כמו שטענו נגדו עת הרג את נשיא בית אב לשמעוני, ועל כן לא היה באפשרותו לצוות על כך. משה רבינו קיבל טענה זו ועל כן קצף רק על פקודי החיל, שרי האלפים ושרי המאות.