פרשת קורח ה'תשס"ח

בס"ד

פרשת קורח

הרב שמואל רבינוביץ
רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים

כוחה של תפילה

פרשת קורח ועדתו תמוהה עד מאוד. הייתכן? איך נפל קורח לשטות כזו? איך קורח, שפיקח היה, גדול בתורה, צופה ברוח הקודש, נכדו של לוי המקודש בשבטי י-ה יחד עם מאתיים וחמישים ראשי סנדראות, נשיאי עדה קרואי מועד, אנשי שם, הגיעו לשפל המדרגה לטעון נגד משה רבנו רעיא מהימנא? הרי הם ראו את האותות והמופתים שעשה משה במצרים ועל הים, את המעמד של מתן תורה, ואיך העזו לדבר במשה? ויתרה מזו, הקב"ה הרי הבטיח למשה רבנו "וגם בך יאמינו לעולם", וא"כ כיצד קרה הדבר שהצליח קורח לגרור אחריו עדה קדושה נגד משה רבנו? גם להיטותם של אותם גדולי הדור להקטיר קטורת אינה מובנת, הרי זמן קצר קודם ראו יחד עם כל בית ישראל את אשר אירע לנדב ואביהו - בניו של אהרון הכהן שהקטירו קטורת זרה ומשה רבנו מזהירם מפני כך, והם בהתלהבות ובתשוקה הולכים להקטיר קטורת, הרי פקחים היו, ואיך לא ראו את התהום תחתם?

גם על דברי המשנה במסכת אבות "כל מחלוקת שהיא לשם שמים סופה להתקיים ושאינה לשם שמים אין סופה להתקיים, איזו היא מחלוקת שהיא לשם שמים? זו מחלוקת הלל ושמאי, ושאינה לשם שמים? זו מחלוקת קורח וכל עדתו". התקשו המפרשים, מדוע נקטה המשנה מחלוקת קורח ועדתו ולא קורח נגד משה ואהרון כדוגמת מחלוקת לשם שמים- הלל ושמאי?

גדולי מפרשי התורה והחסידות מתלבטים להסביר מחלוקת זו, פרשה מיוחדת שהתורה האריכה בה על פרטיה. ואולי זה שפרשה שלימה נקראת על שמו של קורח מעידה שיש במחלוקת זו גם פן חיובי.

במענה של משה למקטירי הקטורת מוצאים אנו דבר מעניין. משה משיבם כך: אין לנו אלא ה' אחד וגם כהן גדול אחד, ואתם מאתים וחמישים איש באים ומבקשים כהונה, גם אני (משה רבנו) רציתי כהונה אך הקב"ה נתנה לאהרון אחי. טענה זו מלמדת שקורח ועדתו לא ערערו אחר משה רבנו שהוא נביא ה', אלא נגד הקב"ה, כך שהשאלה על מעשיהם גדולה שבעתיים מה חשבו קורח ועדתו כשטענו אל ה', הרי זו סתירה מיניה וביה, אם אתם מאמינים בהקב"ה ורוצים לשמש אותו איך אתם טוענים נגדו?
י"ל שכוונתם של קורח ועדתו הייתה לשנות את המצב בתפילה. הם סברו שכשם שמשה רבנו שינה בתפילתו את גזר הדין בחטא העגל, ואת העונש בחטא המרגלים אולי גם הם יצליחו לשנות ולהיות כוהנים במקומו של אהרון.

מחשבתם זו והיכולת לשנות בכוח התפילה הביאה אכן את משה רבינו לחשוש ולבקש כנגד המקטירים, כנאמר (ט"ז, ט"ו) "ויחר למשה מאוד ויאמר אל ה' אל תפן אל מנחתם", פירש רש"י "לפי פשוטו, הקטורת שהם מקריבים לפניך מחר אל תפן אליהם". וכי יעלה על הדעת שהקב"ה יפנה למנחתם של בעלי המחלוקת הטוענים נגדו? . רואים מכאן עד כמה גדול כוחה של תפילה, שמשה רבנו צריך היה לבקש מהקב"ה שלא יקבל את הקטורת, דהיינו התפילות שלהם. אף שאם ח"ו הייתה תפילתם מתקבלת היה בכך אישור להשקפתם הכפרנית במשה ובתורתו, והייתה מתבטלת כל התורה כולה ח"ו- בכל זאת פחד משה מתפילתם. כי אין ערוך ליכולת השפעת תפילה לשנות אפילו סדרי בראשית.

וכך פירש הסבא זצ"ל מקלם את דברי הגמרא במסכת יומא (נג) האומרת שהכהן הגדול בצאתו בשלום מקודש הקודשים ביום הכיפורים, היה מתפלל על מילוי כל צרכיהם של ישראל. בין השאר היה מתפלל שלא תתקבל תפילתם של עוברי דרכים המתפללים להפסקת הגשמים המפריעים להם בדרכם. ויש לתמוה, מה הפחד מפני תפילתם של עוברי דרכים עד שהכהן הגדול הוצרך להתפלל שלא תתקבל תפילתם? עם שלם זקוק לגשם ולמאן דהוא ההולך בדרך מפריע הגשמים, וכי יעלה על הדעת שתשמע תפילתו? כן! מאחר שתפילתו של העובר אורח היא מעומק הלב מתוך הכרה מציאותית שרק הקב"ה יכול לעזור לו בהפסקת הגשם, היא בוקעת רקיעים ומגיעה עד כיסא הכבוד. על כן נזקק הכהן הגדול להתפלל ולבקש שתפילת עוברי דרכים לא תתקבל בשעה שהעולם זקוק לגשם.