פרשת שמיני ה'תשסח

בס"ד

הרב שמואל רבינוביץ
רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים

פרשת שמיני

בפרשתינו מסופר על מיתת שני בני אהרון- נדב ואביהו. אסון כבד אשר פקד את אהרון הכהן בעת חנוכת המשכן, וכל בית ישראל בכו את השריפה אשר ה'.

 בעקבות כך, לא אכלו אהרון ובניו הנותרים את שעיר החטאת של ראש חודש, וכך נאמר: "ואת שעיר החטאת דרוש דרש משה והנה שורף, ויקצוף על אלעזר ועל איתמר בני אהרון הנותרים לאמור, מדוע לא אכלתם את החטאת במקום הקודש"?

 הרב מפונביז' זצ"ל בא להשתתף בשמחת בר מצוה של הילד היחידי שניצול ונותר מגטו קובנא. והכירו על פניו שהוא נרגש ביותר. שאל את הרב מדוע הדגיש משה רבינו את זה שאלעזר ואיתמר הן נותרים? כמו גם המילה האחרונה "לאמור" לכאורה מיותרת. כי בכל מקום משמש "לאמור" כצווי למסור את הדברים הלאה, אך כאן לא שייך לפרש במשמעות זו? רש"י הקדוש מוסיף בביאורו: "לאמור"- "אמור להם, השיבוני על דברי!" דהיינו שדרש מהם תשובה. איזו תשובה דרש מהם? מה היתה טענתו של משה רבינו כלפיהם?

 השיב הרב שהרי אמרו חז"ל , כי בעצם היו אף אלעזר ואיתמר ראויים להישרף, אם לא שריחם הקב"ה על אהרון. שאל איפה משה רבינו את אלעזר ואיתמר שאלה מחרידה ונוקבת: למה נותרתם? בשביל מה הותיר ה' אותכם? הלא נותרתם אך ורק בשביל שתרבו כבוד שמיים ותקדשו את שמו ית'. השיבוני אם כן על דברי: היכן הוא קידוש ה' שלכם?"

 "אף אתה" פנה הרב זצ"ל בהתלהבות אל הבר מצווה "נותרת יחידי מכל הילדים היהודים בגטו קובנא, הלא נותרת לקדש את ה'- והקב"ה תובע ממך: " לאמור" השיבני על דברי, היכן הוא קידוש ה' שלך?"

 "לא רק אליך הוא קורא" השלים והפטיר בסיום דבריו. "היום הזה כל ילד יהודי חי הוא "נותר" והקב"ה מצפה ממנו שיקדש את שמו ית', ה"לאמור" בפרשת שמיני זועק ודורש מכל ילד יהודי: "השיבוני על דברי", "השיבוני- וקדשוני!"

 רעיון זה ניתן לפרש גם בדברי משה רבינו לאהרון הכהן בבוקרו של אותו יום השמיני- יום חנוכת המשכן: קרב אל המזבח- שהיה אהרון הכהן בוש וירא לגשת, אמר לו משה: למה אתה בוש? לכך נבחרת!. ויש להבין מה היה לאהרון הכהן שהיה בוש?

 אלא שכאשר נבחר אהרון לכהונה הרמה, קמו עליו מרעים וקפצו לפניו אנשי מדנים, העליבוהו והשמיצוהו על חטא העגל. והיה כובש פניו בקרקע ומתבייש, עד שאמר לו משה: למה אתה בוש- זה חלקו וחבלו של כל נבחר לשרת בקודש. זהו גורלו של כל מי אשר קרב על המזבח ומקדש עצמו בסילודין. אדרבה, זה שנותרת מחטא העגל הוא כדי לקדש שם שמיים, קרב ועשה! כי לכך נבחרת! זו שליחות של כל יהודי בעת הזאת לקדש שם שמיים.