פרשת מקץ- חנוכה ה'תשס"ח

בס"ד

הרב שמואל רבינוביץ
רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים

מוסיף והולך
בסוגיית נר חנוכה (שבת כ"א, ב') נאמר: "תנו רבנן, מצוות חנוכה- נר איש וביתו: והמהדרין- נר לכל אחד ואחד: והמהדרין מן המהדרין- בית שמאי אומרים: יום ראשון מדליק שמונה, מכאן ואילך פוחת והולך. ובית הנכנסים וטעמא דבית הלל- כנגד ימים היוצאים.
ההלכה, כידוע היא כבית הלל, שמתחילים בהדלקת נר יחיד ובכל יום ויום "מוסיף והולך". וכבר דרשו דורשי רשומות, חנוכה ר"ת ח' נרות והלכה כבית הלל. הטעם הוא, כאמור- כנגד ימים היוצאים. כלומר, מספר הנרות מקביל למניין ימי החנוכה החולפים.

לכאורה מדברי הגמרא נראה שמציאות הנס הייתה כדברי בית שמאי, כלשון חז"ל "נעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים", שהרי בזמן התרחשות הנס התברר למפרע כי ביום הראשון היה לשמן כוח לדלוק שמונה ימים, ביום השני נחסר מכוחו, ביום השלישי פחת כוחו. במיוחד לאור כך שחג החנוכה נקבע רק לשנה אחרת דהיינו שנה לאחר הנס, שאז היה ברור לכולם שהנס היה כדברי בית שמאי וא"כ יש להבין את דברי בית הלל אשר לדעתם יש לנהוג בצורה הפוכה מבחינת מוסיף והולך?

י"ל דבית הלל מסכימים לבית שמאי שבמציאות הוברר למפרע שביום הראשון היה נס שבפח הקטן היה פוטנציאל להדליק שמונה ימים, אך ב"ה סוברים כי חג החנוכה אינו רק הלל והודאה על שעשה ניסים בימים ההם, אלא הוא גם ובעיקר על לקחם של הימים ההם לזמן הזה, וכאן המוסיף והולך הוא המוטיב המרכזי. הלקח מנס פח השמן הוא שניתן בפח שמן אחד קטן טהור להדליק שמונה ימים בימים ההם, ומהם מידי שנה דורות על גבי דורות "נר איש וביתו"- בכל בית יהודי בגולה ובארץ הקודש תודלק החנוכייה, שתפקידה להאיר את הניצוץ היהודי החבוי בכל אחד מאיתנו במעמקי הנפש ולהדליק ממנו את הנשמה והנפש היהודית לאבוקה גדולה, גם אם מתחילים בנר אחד יש להוסיף כל יום נר נוסף ואור נוסף עד שנהפוך למנורה שלמה, מקשה זהב, הקשורה לאבינו שבשמיים.

חג החנוכה חל בדרך כלל בין שתי הפרשיות "וישב – מקץ", בין חלומותיו של יוסף על כך שאחיו ישתחוו לו לחלומותיו של פרעה על שנות השובע ושנות הרעב, והנה למרות ששניהם חלמו שתי חלומות שהם אחד, יש הבדל בין החלומות של יוסף לחלומות של פרעה, בעוד שיוסף אומר לפרעה "חלום פרעה אחד הוא", ומסביר ששתי החלומות דיברו על שנות השובע ושנות הרעב, ומוסיף שהישנות החלום אל פרעה פעמיים הוא משום: "כי נכון הדבר מעם האלוקים וממהר האלוקים לעשותו". הרי שבחלומותיו ישנה התעלמות מוחלטת מהישנות החלומות, וודאי לא ניתן לומר את אותה תשובת יוסף לפרעה שהישנות החלום היא משום שממהר האלוקים לעשותו, כי הרי חלומותיו של יוסף לא התממשו מיד אלא רק לאחר עשרים ושתים שנים?

בעיון בחלומות ניתן להבחין בהבדל נוסף אשר עונה על שאלה זו. בעוד שחלומו של יוסף היה מבחינת "מוסיף והולך" הוא מתחיל בערימת חציר, באלומים בשדה, דבר ארצי וגשמי נמוך שממשיך לחלום הנוסף העוסק בשמש, ירח ואחד עשר כוכבים המשתחווים לו, שזהו כבר המאורות התלויים בשמים, דבר שמימי, הרי שאצל פרעה זהו להיפך, החלום מתחיל בחי- פרות, אך יורד לאחר מכן לצומח- שיבולים, מבחינת "פוחת והולך".

עפי"ז ניתן להבין את ההבדלים, שבשעה שחולמים "פוחת והולך". מצטמצמים ופוחתים, יש מיד לשאול מדוע שתי חלומות, ועל כן יש ליוסף פתרון משום שהאלוקים ממהר לעשותו, אך אצל יוסף שמדובר בחלומות של מוסיף והולך ועוד בצורה כה רחבה וגדולה, אין בה לשאול מדוע הישנות החלום, כי זה דרכו של עולם היהודי לחלום ולחלום עד לשמיים.

חג החנוכה מלמדנו כי תפקידינו להיות מבחינת "מוסיף והולך" להדליק את האור ולהופכו לאבוקה, גם אם בתחילה אנחנו בדרגת צומח- חציר, תפקידינו לעלות בסולם המוצב ארצה עד ראשו המגיע השמימה.