פרשת תולדות ה'תשס"ח

בס"ד

הרב שמואל רבינוביץ
רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים

תפילת האבות
הקב"ה מתאווה לתפילתן של צדיקים, משום כך יצחק ורבקה עומדים בתפילה כדי לזכות בפרי בטן "זה עומד בקרן זו ומתפלל וזו עומדת בקרן זו ומתפללת" אך כאמור בפרשתינו ויעתר לו ה' ותהר רבקה אשתו" – לו ולא לה, ורש"י מביא את דברי בגמרא במסכת יבמות (ס"ד) כי "אין דומה תפילתו של יצחק -   צדיק בן צדיק, לתפילתה של רבקה – צדיקה בת רשע".

רבים שאלו מדוע להעדיף תפילה של מי שנולד במשפחת צדיקים, ואך טבעי שהוא ימשיך את מורשת אבותיו, על מי ששינה את דרכו למוטב מקצה אל קצה, הרי רש"י עצמו מביא בפסוק קודם להשיב מדוע מייחסים את רבקה: "בת בתואל הארמי מפדן ארם אחות לבן הארמי"  - להגיד שבחה שהיתה בת לרשע, ואחות לרשע, ומקומה אנשי רשע, ולא למדה ממעשיהם, הרי שלכל הפחות יש להשוות את תפילתן, אם לא להעדיפה על פני צדיק בן צדיק?

כידוע, בשעה שאדם  מתפלל להשי"ת באים כנגדו מקטרגים ומפריעים המנסים למנוע  את התפילה , ועל כן עיצה גדולה הפליגו בספרים הקדושים להתפלל למען כבוד שמו יתברך, ואז כשאינו מבקש עבור עצמו אין  ביכולתם לעכב, והקב"ה מצמיח ישועות עבור המתפלל וממלא משאלותיו לטובה.

יצחק אבינו שהיה צדיק בן צדיק ידע את דרך התפילה ועל כן  נאמר: "ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו" כוונתו בתפילה היתה להשי"ת, בניגוד לרבקה שהתפללה בעבור עצמה. לכן "ויעתר לו ה'" כי לתפילתו לא היה קטרוג, לעומת תפילת רבקה אשר קטרגו עליה בטענה של בת רשע היא.

הוסיף על כך כ"ק האדמו"ר המקור ברוך מסערט ויזניץ זצ"ל את המשך הפסוק: ותאמר אם כן למה זה אנוכי ותלך לדרוש את ה – ופירש רש"י א"כ גדול צער העיבור, למה זה אנוכי, מתאווה ומתפללת על ההריון, וגם על זה התקשו המפרשים וכי בגלל צער ההריון היא מתחרטת עליו, הרי מדובר כאן על רבקה אמנו היודעת שהכל מאיתו יתברך? אלא שרבקה הבינה שצער העיבור נובע מכך שתפילתה לא היתה שלימה, ועל כן אמרה: " למה זה אנכי" מדוע ביקשתי רק על עצמי? "ותלך לדרוש את ה'" – הלכה גם היא לבקש למען שמו יתברך.

מספרים על תלמיד חכם עשיר שהיה גביר העיירה,  שבבואו לחפש חתן לבתו יצא אל פראג הנודעת, שם בישיבה הגדולה יוכל לברור את הסולת המנופה ולבחור לו בחור עילוי עצום כלבבו.
כשנכנס לאולם הלימודים הס הושלך בקהל כולם ידעו מיהו הגביר, ומהו הנושא שלשמו בא הגביר,לאחר שהעביר מבטו ברפרוף על כולם אמר: אינני מתכוון לבחור חתן לבתו על פי מראה עינים שהרי כבר למדנו מטעותו של שמואל הנביא, שכאשר בא שמואל לבחור מלך לישראל, מבני ישי, בחר באח הלא ראוי "האדם ירא לעיניים וה' יראה ללבב". נאמר שם. לפיכך, אם שמואל אשר מכונה "הרואה" לא יכול היה לראות על פי עיניים את פנימיות הלב. הוא עצמו ? על אחת כמה וכמה אני.
 עמד הגביר  והרצה את שאלתו הגאונית בפני הקהל הקדוש, שאלה עמוקה וסבוכה, מיד התמלא כל ההיכל תכונה עצומה הבחורים פירכו את הקושיה בהתלהבות רבתי, ניסו לתרץ, וליישב באלפי דרכים חדשות, ועל כל תשובה שהם עונים, מקשה הגביר שאלה קשה עוד יותר, שאם תרצה לומר כך... הרי שלפי שיטתך יוצא כך, עכשיו לא רק שלא יושבה הקושיה אלא שגבהה היא לגבהי רום.
המתין הגביר שעות וימים ולשוא. נתייאשו הבחורים מהתירוץ, ונתייאש הגביר מהחתן, עלה על מרכבתו, והחל רוכב אל ביתו, רק משך הרכב את המושכות שמאלה, לכיון היציאה מן העיר והנה קול קורא אליהם עמדו! עצרו!.

הסב הגביר הת"ח את ראשו לאחוריו והנה גילה כי בחור אחד מבני הישיבה הוא זה הקורא אחריהם לעצור, מיד עצרו הסוסים תחתיהם בבלימה דרמטית, הגביר קפץ מן המרכבה וקרב לעבר בן הישיבה, וכי מה? שאל בהתפעלות, יש לך תשובה? הכרת פניו העידה על שביעות רצונו המלאה, לא ולא! הגיב הבחור במבוכה אין לי התשובה לקושיתך , להיפך! רץ אני אחריך כדי לידע ממך מהי התשובה על השאלה שמציקה לי כה רבות, עשה נא עמדי חסד ופרש לי התירוץ.
אהה! התפעל הגביר אהה! רק בתשובתי חשקה נפשך. עמד וביאר לו התשובה, התענג עליה הבחור וליבו  רחב, הודה מקרב לב ואז אומר לו הגביר, "אם כך, אוהב תורה אמיתי אתה וראוי להיות חתן לבתי,   "הבה נעלה אל הישיבה ונודיע לכולם על הבשורה הטובה", מששמעו בני הישיבה כך מיהרו לברר נו? חברנו זה ידע את התשובה? לא! השיב להם הגביר, אבל הוא רצה לדעת? תמהו וכי מה אנחנו? גם אנו כולנו רצינו לדעת, אתה בעצמך נוכחת כי נתייגענו כה רבות, אכן כן! השיבם המחותן לעתיד אלא שאתם רציתם לדעת את התשובה מתוך אהבת התורה היוקדת בו, שלא רצה להשאר בשאלתו, ואני שחפצתי בתלמיד חכם אוהב תורה אמיתי מצאתי בבחור זה את התכונות הנדרשות לרצות בעולם הרוח, מתוך רוחניות ולא לשאוף אליו דרך שלטון החומר.
אם מתפללים להקב"ה למענו זוכים גם לישועה פרטית, אך שונה הדבר שמבקשים רק  לצורך עצמינו, אז באים המקטרגים ופעמים מצליחים להכשיל את התפילה, גדולה התפילה לגשמיות כשמטרתה היא לרוחניות.