פרשת וירא ה'תשס"ח

בס"ד

הרב שמואל רבינוביץ
רב הכותל המערבי והמקומות קדושים

הכנסת אורחים
המהרי"ל דיסקין זצ"ל, שהאיר את שמי ירושלים לפני כמאה שנים, לא הסיח דעתו מעיון בתורה ומדבקותו בבוראו לרגע קט, בעת הארוחות הסבו אורחים רבים לשולחנו, אך הוא עצמו לא נטל את ידיו. הוא אכל אכילת ארעי וישב בראש השלחן כשהוא שקוע בתלמודו, יום אחד ננער לפתע וקם ממקומו, פסע לירכתי השולחן והתיישב שם הכל הפנו אליו מבטם, התברר שהבחין בקשיש חסר שיניים שהתקשה בלעיסת הלחם בצע לו השרף את הפרוסה, הסיר את הקרום הקשה, והגיש את החלק הרך במאור פנים.

כשסיימו הסועדים והלכו לדרכם, פנה אליו בן ביתו, הגאון רבי דוב בר גרוסברג זצ"ל, וביקש רשות לשאול שאלה: "הן שקוע היה בלמודו כיצד הבחין איפוא בכך שהישיש מתקשה באכילה?" "יפה שאלת", אישר השרף "אך מדוע נזכרת לשאול כאן, ולא הקדמת לשאול בפרשת וירא?"
הרי מסופר שם, שהקב"ה נגלה לאברהם אבינו היש לנו מושג בנועם הנבואה וברוממותה? היש לנו מושג בדבקות הנביא בבורא בעת הנבואה, עד ביטול כל חושיו! והנה, בעיצומה של ההתגלות, ראה שלושה אנשים עוברי אורח, ורץ להכניסם בצל קורתו מדוע שם לא שאלת כיצד הבחין וכיצד ראה?" נכון שגדולה הכנסת אורחים יותר מקבלת פני השכינה אך איך הרגיש בכלל אברהם אבינו בשלושת האורחים בשעת נבואה והתגלות הקב"ה אליו, "אלא מאי", ענה השרף, "שם וכאן התשובה אחת כשצריך לעשות חסד רואים!"
מספרים על האדמו"ר ה"צמח צדק" זצ"ל ששהה בימי אברכותו בבית סבו, בעל ה"תניא" זצ"ל שקוע היה בתלמודו הן גאון אדיר היה, בנגלה ובנסתר ולפתע פרץ תינוקו בבכיה הואיל ושקוע היה בתלמודו לא שמע מאומה בכה התינוק תמרורים, ובכיו הלך וגבר, עד שהגיע לאזני הסב "בעל התניא" שישב מסוגר בחדרו בקומה העליונה ושקד על התורה קם הסב הגדול וירד מחדרו, והופעתו הסבה את תשומת לב נכדו אשר קם בכבוד ובמורא, אך הסב שם פניו לעגלת התינוק, ונטלו בידיו הקדושות להרגיעו, התנצל הנכד אבי התינוק הרך "שקוע הייתי בתלמודי לא שמעתי דבר".
 השיב לו בעל התניא: "ידעתי בני ידעתי אך אמור נא לי, כלום שקוע הייתי בלימודי פחות ממך? או שמא קרוב הייתי יותר לעריסה? אלא מאי? אומר לך כלל, זכור ונצור אותו בלבך: יהודי, באיזו דרגה שלא יהיה, ובאיזה גובה שלא יהיה, לא יתכן שלא ישמע קול יהודי בוכה יהא קטן ככל שיהיה, ונמוך ככל שיהיה ולא יתכן שלא יפסיק מעיסוקו, יהא נעלה ככל שיהיה וירד כמה שידרש לרדת, כדי לעזור בכל יכולתו,להשקיט את בכיו!"...