פרשת נח ה'תשס"ח

בס"ד

שמואל רבינוביץ
רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים

תולדות נח
פרשתינו פותחת במילים: " אלה תולדות נח", והפרשה נקראת על שמו של נח. שלוש פרשיות לאחר מכן נפתחת פרשת תולדות באותו לשון: " אלה תולדות יצחק" אך נקראת בשם אחר: "תולדות". נשאלת השאלה מדוע לפרשתינו קוראים בשם "נח" ואילו לפרשה האחרת הפותחת באותו לשון אינה נקראת בשם "יצחק" אלא "תולדות"?

רש"י מתקשה על המשך הפסוק "נח איש צדיק" שהרי לכאורה היה צריך לפרט את שמות בני נח: שם חם ויפת, שהם התולדות של נח, א"כ מדוע התורה בחרה בתחילה להתעסק באישיותו של נח? מביא רש"י את דברי חז"ל שבזה לימדה התורה שעיקר תולדותיהם של צדיקים אלו מעשים טובים, דהיינו שאמנם שמות בני נח יפורטו בהמשך. אולם חשובים מהם במעלה מעשיו הטובים של נח, ועל כן הקדימה התורה את אישיותו ומעשיו לפני שמות בניו.

גם כאן נשאלת השאלה אם הדבר נכון לפרשת "נח" מדוע אינו נכון בפרשת "תולדות"? מדוע לא פותחת התורה במעשיהם הטובים ובאישיותם של אברהם ויצחק, אלא מתמקדת בתפילתם של יצחק ורבקה לפרי בטן עד שזכו לתאומים עשו ויעקב?

בהתבוננות מעמיקה במסר של שתי פרשיות אלו ניתן להבין את ההבדל. פרשת נח העוסקת במי המבול, מתמקדת בנח אשר נשאר לבדו בתיבה, בעוד כל היקום נמחה מעל פני האדמה, וזאת רק משום מעשיו הטובים- "כי אותך ראיתי צדיק לפני בדור הזה". הרי שכל קיומם של בניו וכל היקום באותו דור היה רק בזכות מעשיו הטובים של נח. הם עצמם לא היו ניצולים מהמבול אלמלא צדקתו של נח ומעשיו הטובים. על כן כשפותחת התורה בתולדות נח היא מקדימה את מעשיו הטובים שבעקבותם יש קיום לתולדותיו הפיזיים. אולם אצל אברהם אבינו שם עוסקת התורה בהתהוות בואם לעולם של בני יצחק ובבנית דור ההמשך. הדרך לתולדות מתחילה עם תפילה לה מתאווה הקב"ה, ולאחר מכן מלחמת האחים בבטן וכו'. זה אינו קשור למעשיהם הטובים של אברהם ויצחק לכן העיסוק בהם נדחה למקום אחר .

לפיכך, בעוד פרשת נח נקראת על שמו, למרות ופותחת "באלה תולדות" . כיוון שהתורה מלמדת אותנו שעיקר תולדותיהם של צדיקים אלו מעשים טובים, הרי פרשת תולדות הפותחת גם היא ב"אלה תולדות" נקראת ע"ש התולדות כי זהו עיקר עיסוק הפרשה.

האמת, שהאחד כרוך בשני, כי על ידי מאמץ להתעלות אישית ניתן להגיע להישגים גם בתחום חינוך הילד כרוך בשני, כי על ידי מאמץ להתעלות אישית ניתן להגיע להישגים גם בתחום חינוך הילדים. כי חינוך ראוי לשמו מתבסס בעיקר ע"י הדוגמא האישית, ואולי זה רמז רש"י, ש "עיקר תולדותיהם של צדיקים", איך זוכים לתולדות ראויים שיקראו צדיקים? המעשים הטובים של האב. כמו שנאמר באדם משמש דוגמא אישית ומחנך לאיש אחר נעשה האיש לבנו למרות שפיזית לא ילדו. כך ששתי שמות הפרשיות כרוכות אחד בשני.