סוכות ה'תשס"ח

בס"ד

הרב שמואל רבינוביץ
רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים

שמחת האחדות
מעשרה קבין של שמחה שירדו לעולם נטל חג הסוכות תשע ידות. מכל החגים ומועדי ישראל זכה להיקרא בשם: זמן שמחתינו, אין כל משום לשאל במה לשמוח? כי הרי מקרא מלא דיבר הכתוב: "ושמחת בחגך" השמחה היא בחג, ביחודו העילאי, בעומקו ומהותו, הם המציפים את עולמנו בשמחה וגיל , וכבר דרשו חסידים על הכתוב "הביאני המלך חדריו נגילה ונשמחה בו" הביאני המלך- מלכו של עולם אל חדריו – דפנות הסוכה, כי אז נגילה ונשמחה בו.

עמוס במצוות חג הסוכות ובעבור זה זכה להיקרא "שובע שמחות", מרכזן של מצוות החג היא תחושת האחדות בישראל הבוקעת ועולה מבין מצוות חג הסוכות.

ארבעת המינים נאמר במדרש:"פרי עץ הדר"- אלו ישראל. מה אתרוג זה יש בו טעם ויש בו ריח, כך ישראל, יש בהם בני אדם שיש בהם תורה ויש בהם מעשים טובים. "כפות תמרים"- אלו ישראל. מה התמרה הזו יש בה טעם ואין בה ריח, כך הם ישראל, יש בהם שיש בהם תורה ואין בהם מעשין טובים. "וענף עץ אבות"- אלו ישראל. מה הדס יש בו ריח ואין בו טעם, כך ישראל, יש בהם שיש בהם מעשים טובים ואין בהם תורה. "וערבי נחל"- אלו ישראל. מה ערבה זו אין בה טעם ואין בה ריח, כך הם הם ישראל, יש בהם בני אדם שאין בהם לא תורה ולא מעשים טובים... אמר הקב"ה: יוקשרו כולם אגודה אחת והן מכפרין אלו על אלו (ויקרא רבה ל', י"ב). הרי שבמצוה זו בולט אחדותם של ישראל.

כיוצא בזה גם מצוות הישיבה בסוכה נדרשת בספרים כרמז לאחדותם של ישראל. כי הרי יש בה הדגשה שלא רואים במצוות אחרות כמו שנאמר:"כל האזרח בישראל ישבו בסוכות" (ויקרא כ"ג): ודרשו חז"ל "שכל ישראל ראויין לישב בסוכה אחת". מכלל הלכתי זה, נלמדות הלכות נכבדות בדיני הסוכה, אולם חכמי הדורות אמרו שמדברי חז"ל הללו משתמע גם כלל השקפתי, שהסוכה הינה מצוה הראויה לכלל ישראל באשר הם, זוהי מצווה שנכנסים לתוכה בכל הגוף וכל אשר עליו אף הבוץ שבמגפיים נכנס לסוכה, וכשאתה נכנס אליה הרי היא מקפת אותך מכל צד, כל החלל כולו שאתה נמצא בו, האויר שאתה נושם בה ואין בזה הבדל בין ראשי ישראל לבין חוטב עציך ושואב מימך כולם מוקפים בקודש, עד שהדגישו בספרי צדיקא כי רק מי שמרגיש חלק מכלל ישראל הוא הראוי לשבת בה ולהינות מסגולותיה.

א"כ לא בכדי, צווינו ציווי מיוחד לשמוח בחג זה, ואף נכפלה השמחה כמו שנאמר: "ושמחת בחגיך והיית אך שמח" משום שאחדותנו היא שמחה לנו ושמחה לבוראנו ובכנפיה מביאה עמה את אהבתו והארת פניו של הקב"ה אלינו. לאחר יום הכיפורים שבו התאחדנו עם הקב"ה נהפכת האחדות לנחלתו של כלל ישראל בינם לבין עצמם.

בגמרא נקראת מצוות הסוכה: "מצווה קלה" שאומות העולם בועטין בה והפייטנים חרזו לה: בל תהי מצוות סוכה בעינך קלה, כי כנגד כל מצוות דת חוקותיה שקולה, ביאר זאת אחד מגדולי האדמורי"ם, כי אמנם מצוות סוכה ענינה נשגב ועמוק, אך המצווה מלשון צוותה והתחברות היא קלה, ללא כל טירחה גדולה יכול יהודי להתאחד עם חבירו, ועל כן כנגד כל המצוות שקולה היא הסוכה כי הרי זה רצונו ית'.

אם נשים לב, נמצא כי בעיקר מצוה זו של הסוכה נאמר: "למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים, אני ה' אלוקיכם", בדרך כלל המצוות מסתיימות במילים "אני ה'" וגם על שתי מילים אלו הפליגו חז"ל להסבירם בכל מצווה, ואילו כאן מסתיימת המצווה במילים: "אני ה' אלוקיכם", שמשמעותן אהבת ה' לבניו ולעמו. וזאת נובעת מהאחדות המיוחדת שיש בחג זה.

מספרים על הרמב"ם עת היה רופאו של מלך מצרים, נהג מידי שבוע בדרכו אל המלך להשיב לאנשים רבים אשר היו ממתינים לו בצידי הדרכים כדי לקבל את עצתו ורפואתו, כשהוא מתפנה לכל אחד מהם לנסות ולמצוא לו מזור ורפואה.

באחד הפעמים המתין לו המלמד של מצרים כשהוא מבכה על כך שהגיע לעיר מלמד צעיר ונמרץ, וההורים הוציאו את ילדיהם מכיתתו והעבירו אותם לכיתה של המלמד הצעיר, שלטענתם יש לו כוחות מחודשים ותפיסה חינוכית ראויה יותר, והמלמד בוכה על כך שאין לו פרנסה לכלכל את בני ביתו ומצבו דחוק עד מאוד. הרמב"ם לנוכח הדברים שבאו מלב שבור וכואב, הציע לו לקבור באדמה דלעת כשהיא מצופה בתבלינים רבים, בירק ועוד... ולהמתין זמן עד שימצא לו מזור.

המלמד, למרות שלא הבין את התשובה שיש בהצעתו של הרמב"ם לבעייתו, ביצע את הדבר עד תום, ולאחר המתנה של 4 חודשים ללא אור בקצה המנהרה, שב פעם שנייה אל הרמב"ם ובפיו צרתו, כשהוא מציין בפני הרמב"ם כי עשה את הוראותיו עד תום, ביקש ממנו הרמב"ם להמתין זמן נוסף.

לאחר כחודשיים חלה מלך מצרים חלה במחלה קשה ומצבו הידרדר תוך שעות, כמובן שהרמב"ם נקרא בדחיפות לביתו לראות מזור לרפואה, ואז הציע הרמב"ם תרופה למלך, והיא: דלעת מצופה בתבלינים רבים כשהיא קבורה באדמה במשך ששה חודשים, בבית המלך השיבו לו מיד היכן ימצא דבר זה? מי הטמין לפני ששה חודשים באדמה דלעת מצופה בתבלינים? אך הרמב"ם בשלו, תוך שהוא מציע כי יפרסמו מודעות על דרישת דבר זה כתרופה למלך. לאחר שבית המלך פרסם את הדרישה, הודיע המלמד לבית המלוכה כי באמתחתו התרופה, ואכן תוך יומיים מלקיחת המרקחת הוטב למלך ונרפא.

המלך כינס את כל אוהביו למסיבת הודיה וכמובן שהמלמד הוזמן אחר כבוד למסיבה זו לשבת ליד המלך, וכטוב לב המלך ביין פנה למלמד מה שאלתו ומה בקשתו וינתן לו? המלמד כמובן השיב כי כל מבוקשו להרחיק את המלמד הצעיר כדי שהוא יוחזר לכהונתו.
המלך לנוכח דברים אלו זעם על המלמד, מדוע שבתגובה לרפואתי אפגע בפרנסתו של אדם, ולא נענה, כשהמלמד יוצא בבושת פנים. המלמד לנוכח מצב זה המתין שוב לרמב"ם ופרץ בבכי על מצבו, הרמב"ם האזין להשתלשלות הדברים, והסביר למלמד כי אכן בעת שמחה לא מבקשים לפגוע באחר, ועל כן אין לו ברירה אלא להמתין כעת שנה נוספת למסיבה הבאה שיעשה המלך במלאת שנה לרפואתו ושם יבקש להתמנות לראש המלמדים.

אכן כפי שצפה הרמב"ם כך היה, במלאת שנה עשה המלך מסיבת הודיה נוספת וגם לשם הוזמן המלמד, וכאשר פנה אליו המלך, השיב המלמד כעצתו של הרמב"ם כי מאויו להתמנות לראש המלמדים במצרים, מיד קרא המלך לשריו וביקש כי בקשה תמומש מיד.
האלשי"ך הק' דרש את הכתובים: "ויהי בנסוע הארון"- כשהמצב הוא של נסיעה לקרב ולמלחמה ניתן לבקש: "קומה ה' ויפוצו אויבך וינוסו משנאיך מפניך", אך בשעה של  "בנוחה יאמר" כשהמצב הוא של שלווה ושמחה יש לבקש רק "שובה ה' רבבות אלפי ישראל". כך גם אנחנו בעת הזאת עת השמחה של בורא עולם, עלינו להתאחד ולשמוח במשותף, מתוך אחדות אמיתית, כי זה רצונו של מלך מלכי המלכים החפץ באחדות ישראל ולא בפיצול ובפירוד. בעת חג השמחה, אנו מבליטים יותר מכל את האחדות והמשותף בינינו ועל כן מצוות החג מהותן הן אחדותו של עם ישראל.
יהי רצון שבעל הרחמים יפרוש עלינו סוכת שלומו, סוכת רחמים וחיים ושלום ויקים לנו סוכת דוד הנופלת.