פרשת דברים- שבת חזון ה'תשס"ז

בס"ד

הרב שמואל רבינוביץ
רב הכותל המערבי והמקומות קדושים

חורבן לשם בנין
שבת חזון נמצאת בעיצומם של ימי האבל על חורבן בית המקדש, כולנו חווים מחדש את אירועי החורבן ואת הכאב על הגלות הארוכה שנפתחה בתשעה באב ועדיין לא נתגלה קיצה, אך עם כל הצער והכאב, ימים אלו גם ספוגים בתקווה ואמונה בביאת גואל צדק.
ידועה אמרתו של הרבי לוי יצחק מברדיצ'ב זצוק"ל שהשבת נקראת חזון, מלשון מחזה, משום שבה מראים לכל יהודי את בית המקדש השלישי מרחוק, מכאן שהמלה "חזון" רומזת הן על חורבן והן על גאולה.

חכמינו ז"ל מספרים שבשעה הקשה מכל, כשנכנסו האויבים להיכל, ראו את הכרובים מעורים זה בזה, כשפניהם איש אל אחיו, מצב הרומז לזמן "שישראל עושין רצונו של המקום". בעוד שבזמן שאין ישראל  עושין רצונו של מקום הכרובים היו הופכים את פניהם לבית. הרי זמן החורבן לא היה שעת רצון! א"כ איך הכרובים היו לעת הזו כשפניהם איש אל אחיו?

דבר זה משקף את המורכבות שבחורבן כשהוא בא מהקב"ה, שדווקא בשעה זו מגלה לנו את אהבתו הגדולה ומתוך החורבן באה הגאולה.

ההסבר לכך נמצא בשאלה עקרונית על החורבן. חכמינו ז"ל דרשו על הפסוק "מגיד דבריו ליעקב חוקיו ומשפטיו לישראל", שהקב"ה מקיים כביכול את המצוות, אם כן, איך היה רשאי להחריב את בית המקדש והלא יש איסור "בל תשחית" ויש גם איסור לאבד בתי כנסיות ובתי מדרשות? וכי העובדה שבני ישראל חטאו ואיבדו את זכותם לבית המקדש מצדיקה לעבור על איסורים מפורשים בתורה? הרי היה ניתן לגנוז את בית המקדש כשם שנגנז המשכן?

צריך לומר שכשם שמותר להרוס בית כנסת, באם עושים זאת על מנת לבנות אותו באותו מקום בית כנסת מפואר יותר, כך הקב"ה החריב את בית המקדש על מנת לבנות בנין נצחי לעם טהור ומזוכך יותר.

ענינו של החורבן אינו אלא בנין. החורבן הוא תיקון לבית המקדש ותיקון לעם הבא בתוכו. לפיכך יש בימים אלו את שני המוטיבים המקבילים, מצד אחר צער ואבל על חורבן בית המקדש, ומהצד השני תקוה וציפיה לישועה. על כן בעת החורבן היו הכרובים כש"פניהם איש אל אחיו" המסמלים את אהבתו של הקב"ה לבניו, כי החורבן בא מתוך כוונה להיטיב לעם ישראל. וכדברי חז"ל ברגע החורבן נולד "מושיען של ישראל". כגודל החורבן כך גודל ציפיותינו ואמונתנו.

זכור ימות עולם, כמה שנים קיומו של העולם אמרו חז"ל ששת אלפים שנה. העולם בנוי משלוש יחידות: אלפיים שנות תוהו אלפים שנות תורה ואלפיים ימות משיח. אותם אלפיים שנות ימות משיח מתי הם מתחילים? מרגע החורבן! והשאלה הזועקת האם לחורבן יקרא ימות משיח? הרי דוקא ההיפך הגמור הם והיו צריכים להקרא אלפים שנות חורבן?

לימדונו חז"ל שאכן חורבן וגאולה הם בעירבוביא, כי הקשר המיוחד בין היהודי לבורא העולם והאהבה הנצחית שבין אבינו שבשמים לבניו, מולידה דוקא ברגע של חורבן את תחילתו של המשיח, כדברי הנביא "והלבנון באדיר יפול" -  בית המקדש, ומיד אחר כך כתוב: "יצא חוטר מגזע ישי ונצר משרשיו יפרה". זהו "כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בבנינה", כי זהו בנינה של ירושלים,  מתוך אבלה וחורבנה.

על פי זה ניתן להבין את דברי חז"ל שכל התעניות שנקבעו לזכר החורבן והגלות עתידות להיות חגים ומועדים, כפי שאומר הנביא (זכריה ח',יט'): "כה אמר ה' צבאות, צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה ולמועדים טובים". הרמב"ם קובע זאת כהלכה פסוקה (בסוף הלכות תעניות): כל הצומות האלו עתידים ליבטל לימות המשיח" ולא עוד, אלא שהם עתידים להיות יום טוב ומי ששון ושמחה.

דבר זה מעורר תמיהה! אפשר להבין, שעם בוא המשיח וביטול הגלות לא יהיה עוד צורך להזכיר את החורבן, וממילא יתבטלו הצומות הקשורים בו. אבל מדוע ייהפכו לימי ששון ושמחה ולמועדים טובים? למה יהיה לנו לשמוח ולחגוג בימים אלה, שבהם נחרב בית – המקדש ועם ישראל יצא לגלות?!

גם כאן בא לידי ביטוי הבנין שבא מתוך החורבן, כי בשעת החורבן נוצר במקביל גם הגאולה ומהימים המסמלים את החורבן באה הישועה, רק שאנו לא רואים זאת כיום בעוונותינו הרבים, אך עם בוא הגאולה, יתגלה לעין כל מה נוצר ונתהווה בימים אלו שהתאבלנו בהם על החורבן ואז הם יהפכו לששון ולשמחה.