פרשת פנחס ה'תשס"ז

בס"ד

הרב שמואל רבינוביץ
רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים

קרבן התמיד
פרשת פנחס נקראת על פי רוב בתוך ימי בין המצרים או בסמוך להן. במסכת תענית נאמר "חמשה דברים אירעו את אבותנו בשבעה עשר בתמוז וחמשה בתשעה באב, בשבעה עשר בתמוז: נשתברו הלוחות, ובוטל התמיד, הובקעה העיר, ושרף אפוסטמוס את התורה, והעמיד צלם בהיכל", ומבואר בגמרא שקבלה היתה בידם שבי"ז בתמוז-בעת המצור על ירושלים, בוטל קרבן התמיד שלא היו להם יותר כבשים.
חז"ל מספרים כי בכל יום היו מעלים שתי כבשות תמורת תיבת מטבעות, עד שפעם העלו חזיר וכשנעץ ציפורניו בחומה, נזדעזעה א"י ת"ק פרסה על ת"ק פרסה. ויש להבין מהו האבל הגדול שיש בביטול קרבן התמיד יותר מאשר קרבנות יחיד וציבור אחרים, הרי ברגע שבוטל קרבן התמיד בטלו איתו כל הקורבנות, והיה צריך לומר בשבעה עשר בתמוז בטלו הקרבנות כולם?

על חשיבות של הקרבנות מוצאים אנו בדבריו של שמעון הצדיק בפתיחת מסכת אבות: "הוא היה אומר על שלושה דברים העולם עומד: על התורה, על העבודה, ועל גמילות חסדים". על התורה שהינה יסוד העולם כבר אמר הכתוב "אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי" (ירמיהו ל"ג), גמילות חסדים נמי, כדברי רבי עקיבא: "ואהבת לרעך כמוך זה כלל גדול בתורה", אולם "העבודה" – קורבנות, מה המיוחד במצוות הקרבנות שנחשבת עמוד העולם יותר מכל מצוות התורה שאינם נחשבים עמודי העולם? מדוע שבת קודש או ברית מילה וכד' אינם נחשבים כאחד מעמודי העולם כמו הקרבנות?

תשובה לכך ניתן אולי למצוא בפרשתנו, בה נאמר: "ואמרת להם זה האשה אשר תקריבו לה' כבשים בני שנה תמימים שנים ליום עולה תמיד, את הכבש אחד תעשה בבוקר ואת הכבש השני תעשה בין הערביים" (במדבר כ"ח), מידי יום ביומו לאורך כל השנה גם בימי חג ומועד "על עולת התמיד יעשה". על כן נקרא קרבן זה "קרבן התמיד", משום הקביעות והתמידיות שבו. אבל אליה וקוץ בה,   מה שנעשה כל יום הופך להיות דבר שבשגרה, ההתלהבות פוחתת, התמידות והקביעות הופכת להיות אוטומט ללא כוונה וללא מחשבה, מה עושים כנגד זה?

אנו מוצאים תשובה לכך בפסוק נוסף בפרשת התמיד, וכך נאמר: "עולת תמיד העשויה בהר סיני לריח ניחוח אשה לה' " (במדבר כ"ח) דבר האומר דרשני! מדוע הדגישה התורה כי עולת תמיד זו עשויה היתה בהר סיני, בין אם מעשיה של עולת התמיד נאמרו בהר סיני והיא עצמה לא קרבה, ובין אם קרבה ושוב לא פסקה כדברי הגמ' במס' חגיגה (ו'), מדוע הוזכר כאן שהיה עשוי בהר סיני? אכן בספרי וברש"י מבואר שזהו לימוד לנסכים ולכלי, שהוקש עולת הר סיני לעולת התמיד, אך ודאי זה שהתורה לימדה אותנו חובת נסכים וכלי מעולת התמיד באמצעות ההיקש לעולת הר סיני מרמזת על לימוד נוסף.

יתכן שהתורה רמזה בזה כי למרות וקרבן התמיד מסמל קביעות ותמידיות 365 יום בשנה, בימי חול, מועד ושבת, וטבע הדברים שההרגל מחליש את רושם ההתחדשות וההרגש, דוקא משום כך אומרת התורה שיש לעשות בכל פעם שמקריבים את קרבן התמיד כמו אותה כוונה מרוממת שהיתה בעת שהקריבו את העולה בהר סיני. כשם ששעה ההיא היתה עילאית שאז נכנסו בברית לקבל את התורה מפי הקב"ה, וללא ספק לוותה בהתרגשות וכוונה מיוחדת, כך מידי יום ביומו בקרבן התמיד, אל לתת חלילה להרגל להחליש את התתרגשות והכוונה, לכך הדגישה התורה שלמרות שקרבן זב הוא "עולה תמיד" – תדיר, יש לעשותו כמו העולה העשויה בהר  סיני ואז תהיה לריח ניחוח לה'".

אין לתאר ואין לשער באיזו אוירה הועלו העולות והזבחים הר סיני, עד שבעת ההקרבה "ויראו את אלוקי ישראל ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר וכעצם השמים לטוהר" (שמות כ"ד, י') כשמצווה התורה אותנו על ההתמד בהקרבת קרבן זה, חשה היא להזכירנו את אותה התלהבות ראשונית "עולת תמיד העשויה בהר סיני".

זהו סודו של קרבן התמיד, קביעות ותמידיות יחד עם התחדשות קבועה. עולת התמיד מסמלת דוגמא ולימוד לנהוג כך בכל עבודת ה', לפיכך קבעו חכמים צום ואבל ביום שבוטל קרבן התמיד יותר מאשר בכל הקורבנות. זאת אולי גם הסיבה ששמעון הצדיק החשיב את העבודה לאחד משלושת העמודים שהעולם עומד על גביהן, דכוונתו היתה על קרבן התמיד, המסמל את הדרך אשר צריך ללכת בה והמעשה אשר צריך לעשות.

"ונשלמה פרים שפתנו", בעוונותנו הרבים חרב בית מקדשנו ואין לנו לא אישים ולא אשם, לא זבח ולא מזבח, לא תודה ולא תמידים, וחכמינו תיקנו לנו תפילות במקום קרבנות. "תפילות כנגד תמידים תקנום" (ברכות כ"ו) התפילות מסמלות את התמידיות יחד עם ההתחדשות, מחד גיסא עלינו להתפלל שלוש תפילות ביום, שחרית מנחה וערבית- ערב בוקר וצהריים, ומאידך גיסא אמרו לנו חכמים במסכת אבות (פ"ב) "אל תעש תפילתך קבע אלא רחמים ותחנונים לפני המקום". במיוחד אלו של "בין המצרים" עלינו להתחזק בתפילה ולבקש מאת ה' "רחם בחסדך על עמך צורינו על ציון משכן כבודך, זבול בית תפארתנו, בן דוד עבדך יבוא ויגאלנו רוח אפינו משיח ה' " ונזכה להקריב "קרבן התמיד העשוי בהר סיני לריח ניחוח אשה לה' ".