פרשת ויקהל- פקודי

בס"ד

הרב שמואל רבינוביץ
רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים

מלאכת שותפות

בפרשת "ויקהל", היחיד והרבים משתלבים זה בזה בעשייה למשכן. מחד נאמר: "ויעשו כל חכם לב בעושי המלאכה את המשכן וכו' בלשון רבים, ומאידך באותה פרשה נאמר: ויחבר, ויעש, בלשון יחיד. כך גם בפרשת פקודי "ויעשו את אבני השוהם מוסבות משבצות זהב וכו' בלשון רבים, ומסיים "וישם אותם על כתפות האפוד וכו' בלשון יחד. כך גם "ויעש את החושן" בלשון יחיד והמשכה כולה בלשון רבים: ויעשו, ויתנו וכדו'.

האור החיים הק' מפרש שאמנם הרבים עשו את מלאכת המשכן, "כל חכם לב אשר נתן ה' חכמה ותבונה בהמה לעשות את כל מלאכת הקודש" עסקו במלאכה, אך תוצאותיה היו כמו שאדם אחד עשה אותם, ולא היה בה קדירה דבי שותפי.

פירש זאת הגאון רבי משה פיינשטיין זצ"ל שהרי אמרו בגמרא דקדירה דבי שותפי לא חמימי ולא קרירי- קדירה של שותפים אינה חמה ואינה קרה, כיוון שכל אחד סומך על זולתו וממילא המלאכה לא נעשית כראוי, לעומת זאת כאשר האחריות מוטלת על איש אחד בלבד הוא דואג שהמלאכה תיעשה מושלמת. במלאכת המשכן למרות שהיא נעשתה ע"י רבים, כל יחד הרגיש כאילו המלאכה מוטלת רק עליו, וע"כ המלאכה היתה בצורה הטובה ביותר.

מספרים על שני שותפים שפרץ סכסוך ביניהם והגיעו על הרבי המהר"ש מליובאוויטש זצ"ל וביקשו ממנו שיפסוק מי מהם צודק. אמר להם הרבי: "אשאל אתכם שאלה. במקום אחד אמרו חז"ל "מזלם של שניים- עדיף", וכן נאמר "טובים השניים מן האחד", לעומת זאת נאמר "קדרה של שני שותפים, לא חמה ולא קרה", איך מתיישבים המאמרים הללו?
אלא הסבר פשוט: כל עוד השותפים פועלים מתוך אחדות, שורה עליהם ברכה גדולה. על זה נאמר "טובים השניים", כשהם "מן האחד"- מאוחדים. אולם אם זו קדרה של שותפים, הרותחת וגועשת, כי אז התוצאות אינן טובות.

זו הייתה סגולת המשכן אשר בנו אותו הרבים מכוח היחיד- האחדות, לכן, כשמשה רבינו ציווה לבני ישראל על הקמתו נאמר: "ויקהל משה את כל עדת בני ישראל", כי התנאי הראשון להקמתו הוא- "ויקהל" – להיות בקהילה אחד, באחדות, וכשזה לא היה, חרב בית מקדשינו בעוון שנאת חינם, כי אין קיום לבית המקדש כשהוא בא מתוך פירוד ופילוג.