פרשת "בא"

בס"ד

הרב שמואל רבינוביץ
רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים

"בנערינו ובזקנינו נלך"

בפתח פרשתינו לאחר מכת הארבה, באו עבדי פרעה אל פרעה וטענו בפניו כי לא ניתן להמשיך במצב הנוכחי, כאשר המכות רודפות אחרי העם המצרי, ומבחינתם עדיף לוותר על העבדים הללו: "עד מתי יהיה זה לנו למוקש שלח את האנשים ויעבדו את ה' אלוקיהם, הטרם תדע כי אבדה מצריים?!" טענו אנשי מצרים.

לנוכח דעת הקהל הנשמעת בארמון פרעה, נקראים משה ואהרון אל פרעה ומתחיל מו"מ ודו שיח בין פרעה לבינם: "ויאמר אליהם לכו עבדו את ה' אלוקיכם מי ומי ההולכים"? משה משיב בפסקנות: "בנערינו ובזקנינו נלך בבנינו ובבנותינו בצאננו ובבקרנו נלך כי חג ה' לנו". פרעה טוען בפניו כי הוא רואה באיצטגנינות שלו כי "רעה נגד פניכם", ועל כן הוא מציע: "לכו נא הגברים ועבדו את ה' כי אותה אתם מבקשים". תשובת משה על כך אינה מופיעה בתורה, אלא רק  כביכול יש פיצוץ של המשא ומתן כנאמר: "ויגרש אותם מאת פרעה".

לכאורה, פרעה טוען טענות ענייניות וחזקות, ראשית הוא רואה רעה נגד פניהם, וכמו שמסביר רש"י בשם מדרש אגדה: שפרעה ראה באיצטגנינות כוכב ששמו רעה עולה לקראתם במדבר ,שהוא סימן דם והריגה. ואכן כשחטאו ישראל בעגל וביקש הקב"ה להרגם אמר משה בתפילתו: "למה יאמרו מצרים לאמר ברעה הוציאם", זו היא שאמר להם ראו כי רעה נגד פניכם, מיד: וינחם ה' על הרעה, והפך את הדם לדם מילה שמל יהושע אותם. הרי שטענת פרעה היתה ראויה.אך פלא שכנגד הטענה שאין דרך הטף לזבוח, אנו לא מוצאים כל תשובה ענינית.

ניתן לומר שגם על טענה זו השיב משה רבינו (עפ"י רעיון של החתם סופר). בדבריו: "בנערינו ובזקנינו נלך, בבנינו ובבנותינו נלך כי חג ה' לנו. אמנם אין דרכם של הטף לזבוח אומר משה רבינו, אך כיוון ש"חג ה' לנו" לא נוכל לעצור אותם מלהצטרף אלינו, כי הם מעצמם יראו את התלהבות המבוגרים ומרצונם ירצו להגיע אל מקום עבודת השם. זאת ועוד מוסיף החתם סופר, שגם מקנה ישראל ילך מעצמו למדבר כדי שיקריבו ממנו קרבן לה', כמו פרו של אליהו (מלכים א' פי"ח) שהלך מעצמו לאליהו וביקש שיקריבוהו על גבי המזבח כדי שיתקדש שם שמים על ידו, כמו חמורו של פנחס בן יאיר שיראת השמים של בעליו הייתה גדולה עד שהשפיעה גם על החמור, וכפי שנאמר בתהילים (נ"א) "היטיבה ברצונך את ציון תבנה חומות ירושלים, אז תחפוץ זבחי צדק עולה וכליל, אז יעלו על מזבחך פרים" בשעה של בנית חומות ירושלים ירצו מעצמם הפרים להיות מוקרבים על מזבח ה'. א"כ תשובתו של משה רבינו הייתה ש"בנערינו ובזקנינו נלך, בבנינו ובבנותינו בצאנינו ובבקרינו נלך", לנו אין שליטה עליהם, הם ירוצו בעצמם מתוך התלהבות פנימית שלהם,כיון שיחושו ש"חג ה' לנו".

כשהגיעה הרכבת הראשונה לסאסוב, יצאה כל העיירה לראות את היצור המוזר הזה, שאינו קשור לסוס, לאופניים או לעגלה, גם רבי משה לייב מסאסוב זי"ע שהשבוע מלאו מאתיים שנה לפטירתו היה בן הבאים, והנה רואים אותו חסידיו יוצא וממשש את הקרונות, מנסה לעטוף אותם בזרועותיו. כשהוא מגיעה לקטר השוצף, החם ומעלה האדים, הוא ממש גוהר עליו. כששב מן הקטר שאלו אותו חסידיו לסיבת ההתלהבות שבה קיבל את הרכבת?
 "כשנגעתי בקרונות", ענה להם ר' משה לייב בחיוך, "חשתי בקור העולה מהם. הכל צונן, קפוא. לוחות המתכת מציפים צינה עמוקה. אבל כשהגעתי אל הקטר גיליתי כמה חום הוא מוציא, כמה הוא לוהט ומלהיט את הלבבות. אז גם הבנתי כי אם הקטר חם ולוהט הוא יכול לגרור ולהמשיך את הקרונות הצוננים שמאחוריו ואף לחמם אותם".
כשיש התלהבות אצל המנהיגים, אש להבת אצל האבות והמבוגרים,הקטר בוער, הם יכולים לגרור אחריהם גם את הדור הצעיר,את הציניים והקרים. כולם מושפעים ונגררים להתלהבות דקדושה.