פרשת וארא פרשת וארא בס"ד רש"י שמתקשה בהבנת פסוק זה מביא את דברי המדרש שציווה עליהם להנהיג את ישראל בנחת ולחלוק כבוד לפרעה, ומוסיף על פי פשוטו שהציווי נאמר אחרי פרשת יחוסם של משה רבינו ואהרון הכהן. הירושלמי מפרש זאת: (ראש השנה יז, א) אמר רב שמואל בר רב יצחק: "וידבר ה' אל משה ואל אהרון ויצוום אל בני ישראל". על מה ציום? על פרשת שילוח עבדים. ובהמשך לדברים אלו מצטט הירושלמי את אימרתו של רבי הילא: "לא נענשו ישראל, אלא על פרשת שילוח עבדים", והאסמכתא לכך הם הפסוקים בירמיהו (פרק ל"ד) הנקראים בהפטרת פרשת משפטים, "אנוכי כרתי ברית את אבותיכם ביום הוציאי אותם מארץ מצרים, מבית עבדים, לאמור, מקץ שבע שנים תשלחו איש את אחיו העברי אשר יימכר לך, ועבדך שש שנים, ושלחתו חפשי מעמך". יש להבין מדוע נחוץ היה כבר על אדמת מצרים לכרות עם ישראל ברית לשלוח בבוא העת את עבדיהם? הרי מסתבר שבהיות ישראל משועבדים לפרעה במצרים לא היו אנשים מישראל שהשתעבדו בבני עמם, וגם דין עבד עברי עוד לא נהג אז, ואם כן, מדוע הוצרך משה להזהירם על דין שיהיה נוהג רק בקבות הימים? אפשר שהסיבה לדבר היא משום שהעיתוי המתאים ביותר להזהיר על שחרור העבדים בעתיד, הוא דוקא בעת שבה הכל חשו בטעם המר של העבדות. הפתגם העממי אומר שהאדם השבע לעולם אינו יכול לחוש את תחושתו של הרעב. הוא אמנם מסוגל לתאר לעצמו שהרעב גורר תחושת מצוקה, אולם לעולם לא יוכל לחוש זאת ממש, אלא אם כן בעצמו חווה תחושה זו. באותה מידה רק מי שהתייסר בעול העבדות עשוי לדעת מה קשה מצבו של העבד. אף בזאת סביר להניח שכעבור זמן מסויים- תחושת המרירות שמן העבר תקהה, ולכן דוקא בהיותם במצב של עבדות, על אדמת מצרים, נאמר להם שיקבלו על עצמם, שגם כאשר בבוא העת ייטב להם, ויגיעו למצב שבו ירכשו עבדים מבני עמם, ישחררום כמצות התורה. כי אין חינוך טוב יותר מדוגמא ותחושה. 
|
לוח עברי
חגים ומועדים