פרשת שמות

אין לך דבר העומד בפני הרצון

בפרשתינו מספרת התורה על בת פרעה היורדת אל היאור לרחוץ, שכשרואה את תיבתו של משה ביאור, שולחת את ידה- אמתה ליטול את התיבה. לדברי חז"ל ( שהובאו ברש"י שם) התיבה היתה מרוחקת הרבה מן המקום שבו ניצבה בת פרעה, אלא שנס התרחש לה וידה התארכה, עד שהגיעה לתיבה, כדי להציל את הילד שנמצא בה.

תמה על כך הרבי מקאצק זצ"ל, אמנם בסופו של דבר זכתה בת פרעה לנס חריג, אולם מלכתחילה מה טעם שלחה את ידה לעבר התיבה כשהיא מרוחקת כל כך, בשעה שאינה יודעת שהקב"ה יעזור לה בדרך ניסית?

השיב על כל הרבי  מקאצק , שמבת פרעה ניתן ללמוד לקח חשוב, שעל האדם לעשות ככל יכלתו, גם אם כל החישובים מראים שלא יצליח. אמנם ההגיון צריך להורות להימנע ממעשה " חסר טעם" כזה, אולם  החשק לעשות את המעשה הטוב צריך לגבור אפילו על ההגיון, ומי שניחן ברצון עז כזה מן השמים מסייעין בידו להוציאו לפועל, גם במחיר של התרחשות מופתית החורגת מן הטבע.

מעשה נפלא המעיד על עיקרון זה מסופר במדרש (שיר השירים רבה א') : "חזית איש מהיר במלאכתו" (משלי כ"ב) – זה רבי חנינא. אמרו, פעם אחת ראה אנשי עירו מעלים עולות ושלמים, אמר כולם מעלים שלמים לירושלים ואני איני מעלה כלום?! מה אעשה? מיד יצא למדברה של עירו ... ומצא שם אבן אחת, יצא וסיתתה וכרכמה, אמר הרי עלי להעלותה לירושלים... מיד זימן לו הקב"ה חמישה מלאכים בדמות בני אדם, אמרו לו: רבי, תן לנו חמישה סלעים ואנו מעלים אבנך ירושלים ובלבד שתתן ידך עמנו, ונתן ידו עמהם ונמצאו עומדין בירושלים... בא המעשה ללשכת הגזית, אמרו לו דומה רבינו שמלאכי השרת העלו לך את האבן לירושלים".

על כך תמה בעל ה"חידושי הרי"ם", הן אמת שבסופו של דבר מלאכי השרת העלו לו את האבן לירושלים, אבל מלכתחילה מה סבר רבי חנינא? הרי ידע שאין בכוחו להעלות את האבן, ואין באפשרותו לשלם שכר לפועלים שיעלוה בשבילו, אם כן איך ניגש למשימה זו, שלפי החישובים לא היו לו סיכויים כלשהם לבצעה עד תום? ומשיב: כי כשאדם חדור בתשוקה עזה לעבודת הקודש, ומבקש להתקרב לבוראו ללא חשבונות וחישובים, מן השמיים מסייעין בידו להשלים את המשימה עד תומה. מבחינת פתחו לי פתח כחודו של מחט,והקב"ה מבטיח לפתוח לנו פתח כפתחו של אולם .

דברים אלו מהווים עבורנו מבוא מצוין להבנת פשר היחודיות שבנס החנוכה שאותו אנו חוגגים למרות שלכאורה היו לעם ישראל בשרשרת הדורות ניסים רבים ואולי אף גדולים מזה. כי לכאורה אמנם הקב"ה עשה עם החשמונאים ניסים ונפלאות מעבר לכל חישובי אנוש, מעטים ניצחו את המרובים וחלשים גברו על הגיבורים. אולם נשאלת השאלה, מהיכן מצאו החשמונאים את העוז לפתוח במלחמה נגד היוונים ועוזריהם שגברו עליהן בהרבה? הן לפי ראות עיני בשר ודם לא היה להם שום סיכוי לנצח במערכה זו, ואיך ההינו בכלל לפתוח בה?

מסתבר שהעיקרון הנ"ל הוא שהנחה אותם. הם ידעו שעליהם להילחם מלחמות ה', ולכן התעלו מעבר לכל החישובים בהחליטם שהם את שלהם יעשו ויהי מה. ובשמים שראו את נכונותם אפילו להשליך נפשם מנגד בעד ה' ותורתו , נלחמו את מלחמותיהם ועיטרום בעטרת ניצחון.
רעיון נפלא על הצורך ברצון אמר בעל ה "פני מנחם" זצ"ל (בהספד על הרה"ח ליבל לוין ז"ל – עורך המודיע): ששמע מר"א מוקוטובסקי ע"ה בשם כ"ק אאמו"ר בעל "אמרי אמת" על מאמר החיד"א "אין לך דבר העומד בפני הרצון" שהקשה הרי הרבה פעמים אדם רוצה ואינו יכול לבצע . ועוד, הא איתא "ביקש לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה" וכו'. הרי שאפשר לרצות ולא להגיע לכלל מעשה?

ותירץ שהכוונה היא כזאת , כי לא תובעים מהאדם על מה שלא עשה, כי לפעמים הוא רוצה ואין באפשרותו לבצע, האדם נתבע על שלא רצה, והרי נגד הרצון אין לו שום תירוץ. כדי לרצות אין שום מניעה המפריעה לו, "אין לך דבר העומד בפני הרצון", למה לא רצית? ואמנם כשיש רצון עז ניתן להגיע איתו לניסים ולדרגות גבוהות, גלויות או נסתרות . תפקידינו הוא לרצות ולהשתדל עם כל הכח, והקב"ה יפתח לנו בעבור זה פתחים כפתחי אולמות .