פרשת ויחי פרשת ויחי בס"ד הרב שמואל רבינוביץ "אל תיטוש תורת אימך" דברי הזוהר הק' מלמדין אותנו שיכולתנו להתמודד עם הקשיים והמטלות, הינם בזכות שרשרת הדורות, כאשר דמות האב חקוקה בתוך הבן, והוא מוריש אותה לדורות אחריו, נשמרת המסורת היהודית עד מסירות נפש.וכך ביאר הרב מפונביז' זצ"ל את הכתוב... ויברך את יוסף ויאמר... המלאך הגואל אותי מכל רע יברך את הנערים..." ולכאורה היכן הברכה ליוסף גופו? אלא הסביר בהתרגשות, הברכה הטובה ביותר לאב יהודי כשבניו מבורכים והולכים בדרכו, כך נהג יוסף כלפי אביו יעקב, בעת נסיון פוטיפר, וכך ציפה וקיבל גמול לגבי בניו בעת הסתלקותו של יעקב, בעבור עמידתו בנסיון הקשה. עוד מבקש יעקב אבינו בטרם פרידתו מהעולם פונה אל יוסף ומבקשו "אל נא תקברני במצרים", ובאותה שעה מבאר שאלה המתבקשת ומתעוררת כי אם כל כך חשוב הוא מקום הקבורה , למה אמא רחל קבורה בדרך ולא במערת המכפלה כמו שמבקש יעקב אבינו לעצמו? וכך תשובתו: ואני בבואי מפדן מותה עלי רחל בארץ כנען בדרך בעוד כברת ארץ לבוא אפרתה, ואקברה שם בדרך אפרת היא בית לחם". דע לך יוסף, שעל פי הדיבור עשיתי כן , לא מקרה ולא הזנחה, אלא שליחות רוחנית יש במיקום קבורתה של האם רחל, כדי שיהיו בניה שופכים שיח בעת יוצאם לגלות ותהא עזרה לבניה כשיגלה אותם נבוזרדאן, ורחל יוצאת מקברה ומבקשת עליהם רחמים. לכאורה צריך היה יוסף לשאול מדוע דוקה האמא נבחרה להקבר באמצע הדרך ולא אתה האבא? אלא ידע גם יוסף שכאן במקום הקבורה, שהוא חלק בלתי נפרד ממשמעות החיים אצל היהודי, מתברר מה טמון ונעוץ בהבדל שבין האם והאב, שלכל אחד מהם תפקיד שונה ביצוע מטרה נשגבה. האיש- תפקידו לחתור למירב שלימותו האישית, ולפיכך מצווה הוא במצוות רבות ובלימוד התורה, האישה- בינה יתירה ניתן בה כדי שתיבנה. שליחותה העצומה היא בקיומו של הדור הבא ותפקידה לבנות את דור העתיד. הבדל תפקידים אלו יוצר את הסיבה לפטור האישה ממצוות התורה, כך הסביר כ"ק האדמו"ר מליובאוויטש זצ"ל ,כי האדם אשר מרוכז בתפקידיו האישיים יכול להעניק מסגולות אישיותו אבל לא מורשת של לאום. ואילו האם המציבה נגד עיניה מטרה אחת ויחידה לדאוג לדור העתיד, מוותרת בעבור זה על מידה מסוימת של שלימות אישית, ולפיכך פטורה היא ממצוות שהזמן גרמן כדי להצליח בתפקיד החשוב מכל, והיא אשר בכוחה להנחיל לעם ולתת לו את הילד היהודי הנוסף. לפיכך הלכה פסוקה היא שכדי להיוולד לעם היהודי ישנה אפשרות אחת ויחידה- מי שנולד לאם יהודיה! שום אמצעי אחר לא יחיל על התינוק את ההגדרה יהודי. אפילו אם אביו של התינוק גוי , יהודי הוא לכל דבר ואינו צריך לעבור כל גיור לחומרה. לעומת זאת ילד שנולד לאם שאינה יהודיה אפילו אביו יהודי, ואולי גם ממשפחה מיוחסת וענפה, הילד גוי לכל דבר. הסטטוס של כל ילוד לקבוע אם בן הוא לעם היהודי נקבע ע"פ זהות האם . זוהי גם הסיבה לשוני בין החובה לשמוע למוסר, ולעומת זאת לא ליטוש את תורת האם, כדברי הכתוב "שמע בני מוסר אביך ואל תיטוש תורת אימך". אמנם חובתך לשמוע למוסר האב אשר יכול להעניק מסגולותיו, אך חובה שבעתיים לא ליטוש תורת האם. מהות כזו של אם המפקירה את עצמה למען ילדיה היא זו אשר מכריעה ומייחסת את הילד לעמנו. על כן האם רחל היא אשר נבחרה בשעתה, והפקירה את קבורתה למען ילדיה בדורות הבאים,, בכדי שתוכל ללוותם בשעתם הקשה, ומי יתן ובזכות מסירות נפשה אכן נזכה להבטחה של "ושבו בנים לגבולם". מעשה מפורסם הוא מרבי לוי יצחק מברדיטשוב אשר בימים נוראים של שנה אחת חייב את בני קהילתו בפדיון נפש של רובל אחד. משעה שהשמיע פסקו, הפכו הימים לנוראים באמת..... שכן דלים ורשים הם צאן קהלו ומנין להם פרוטה? יותר מכל, מתוארת דמותה של אלמנה צעירה החובקת תינוקה בידיה ומשוטטת ברחובות העיר לבקש הלוואה בגובה שני רובלים לה ולתינוקה- אך ללא הצלחה. הצבור עסוק בגיוס מעותיו. סופר כל אחד המצלצלים בעבור משפחתו ואין לו שיור כדי מתת כה גדולה. בשעת הדמדומים כשכבר הומות הדרכים המובילות לכל נדרי עוצרת האישה למודת הסבל וקשת היום את הצדיק, בצאתו אל הקודש,ומתחננת כי ירשום אף אותה ואת בנה בספר החיים. בידה מנופפת היא ברובל אחד בלבד.לא! עונה הרבי בתקיפות דקדושה. לא אוכל לעשות זאת! רובל אחד לכל נפש עבור הכתיבה בספר החיים. אבל תיתי לך אשה אומללה מנסה להרגיעה מפרץ בכיה . בנך הפעוט – הרי אין בו חטא. אין מה לפחד אינו זקוק לרישומי הצדיק. ואילו אותך ארשום תמורת הרובל הבודד ....... לא! מזדעקת האם בחלחלה. לא ולא ההיפך הוא הנכון, ירשום נא הרבי את הילד . שכל מה שאני בעצמי טורחת למענו הוא. בהתרגשות רבה קיבל הרבי את תשובתה של האישה. רק לזאת ייחל, להכריע את הכף הטובה.ועם תשובתה עמד והתפלל ביום הקדוש לבורא העולם: "עם ישראל הוא בנך , מבקש אני ממך, רחם נא כמו אותה אם על בנה"..... זה כוחה של אם יהודיה הדואגת להמשכיות הדורות. 
|
לוח עברי
חגים ומועדים