פרשת נח

בס"ד

הרב שמואל רבינוביץ
רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים

תולדות נח

פרשתינו הפותחת במילים: "אלה תולדות נח", נקראת על שמו של נח, בעוד ששלוש פרשיות לאחר מכן נפתחת פרשת תולדות באותו לשון: "אלה תולדות יצחק" אך נקראת בשם אחר: " תולדות". נשאלת השאלה מדוע קוראים לראשונה בשם "נח" ואילו לפרשה האחרת לא קוראים בשם "יצחק" אלא "תולדות" ?

רש"י מתקשה על המשך הפסוק "נח איש צדיק" שהרי לכאורה היה צריך לפרט את שמות בני נח: שם חם ויפת, שהם התולדות של נח, והנה התורה בוחרת בתחילה להתעסק באישיותו של נח? מביא רש"י את דברי חז"ל שבזה לימדה התורה שעיקר תולדותיהם של צדיקים אלו מעשים טובים, דהיינו שאמנם בהמשך מפרטת התורה את שמות בניו של נח, אולם חשובים מהם במעלה מעשיו הטובים של נח, ועל כן הקדימה התורה את אישיותו ומעשיו לפני שמות בניו.

גם כאן נשאלת השאלה אם כך הדבר נכון לפרשת נח מדוע  אינו נכון בפרשת "תולדות"? שם לא פותחת התורה במעשיהם הטובים ובאישיותם של אברהם ויצחק, אלא מתמקדת בתפילתם של יצחק ורבקה לפרי בטן עד שזכו לתאומים עשו ויעקב?

בהתבוננות מעמיקה במסר של שתי פרשיות אלו ניתן להבין את ההבדל. פרשת נח העוסקת במי המבול, מתמקדת בנח אשר נשאר לבדו בתיבה, בעוד כל היקום נמחה מעל פני האדמה, וזאת רק משום מעשיו הטובים- " כי אותך ראיתי צדיק לפני בדור הזה". הרי שכל קיומם של בניו וכל היקום באותו דור היה רק בזכות מעשיו הטובים של נח. הם עצמם לא היו ניצולים מהמבול אלמלא צדקתו של נח ומעשיו הטובים. על כן כשפותחת התורה בתולדות של נח היא מקדימה את מעשיו הטובים שבעקבותם יש תולדות בפועל. אולם אצל אברהם אבינו שם התורה עוסקת בצורת בואם לעולם של בני יצחק ובבניית דור ההמשך, הדרך לתולדות מתחילה עם תפילה, לה מתאווה הקב"ה לאחר מכן מלחמת האחים בבטן וכו'. ואינו קשור למעשיהם הטובים של אברהם ויצחק וע"כ העיסוק נדחה למקום אחר.

לפיכך בעוד פרשת נח נקראת על שמו למרות שפותחת "באלה תולדות", כיוון שהתורה מלמדת אותנו שעיקר תולדותיהם של צדיקים אלו מעשים טובים. הרי פרשת תולדות הפותחת גם היא ב"אלה תולדות" נקראת ע"ש התולדות כי זהו עיקר עיסוק הפרשה.

האמת שהאחד כרוך בשני, כי על ידי מאמץ להתעלות אישית ניתן להגיע להישגים גם בתחום חינוך הילדים. כי חינוך ראוי לשמו מתבסס בעיקר ע"י הדוגמא האישית, ואולי זה רמז רש"י,       "שעיקר תולדותיהם של צדיקים", איך זוכים להיות תולדות של צדיק המעשים הטובים של האב. וכמו שנאמר במסכת סנהדרין (י"ט) " כל המלמד את בן חברו תורה מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו". כאשר אדם משמש דוגמא אישית ומחנך לאיש אחר נעשה האיש לבנו למרות שפיזית לא ילדו. כך ששתי שמות הפרשה גם הם כרוכים אחד בשני.