סוכות סוכות בס"ד הרב שמואל רבינוביץ זמן שמחתינו – אמונה ותקוה על שום מה יציאה זו? נאמר בפסוק (ויקרא כג') "למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים", סוכות אלו שהושיב הקב"ה את בני ישראל בצאתם ממצרים, נחלקו רבי אליעזר ורבי עקיבא במסכת סוכה (יא',ב'), לדעת רבי אליעזר היו אלו ענני כבוד ולדעת רבי עקיבא היו אלו סוכות ממש שבני ישראל עשו להם במדבר, להיות מוגנים מפגעי הדרך. גם אם זה משום ענני כבוד וגם אם זה משום סוכות ממש יש להבין את היציאה לסוכת ארעי, שלכאורה היה מן הראוי היה לחגוג להיפך, בביצור דירת הקבע ולא ביציאה אל דירת הארעי? כי הרי בשעה שאנו זוכרים את ענני הכבוד שהיו בני הלוויה הקבועים של ישראל בעת ההיא, אומרים אנו לעצמינו: לו היינו זוכים לזה כיום, לא היינו עומדים בפני סכנות כה חמורות, פיגועים קשים ומלחמות, פורענויות ומחלות קשות. אלא יושבים בשלום ביטחון ושלווה. א"כ מדוע לא חוגגים את הזכר לענני הכבוד ב"דירת קבע" יציבה ומבוצרת שקשה לפגוע בה, אלא להיפך חוגגים עם דירת עראי רעועה ומפחידה, אשר לכאורה אין לה ולענני הכבוד שום שייכות? שאלה זו נכונה גם לדעת רבי עקיבא הסובר שהיציאה לדירת עראי היא מפני סוכות של ממש, כי הרי ודאי שאין לנו כל שאיפה לחזור ולחיות במדבר בסוכות עראי, מהלך זה היה רק האמצעי כדי להגיע לארץ ישראל ולבנות בה את ביתינו הקבוע, כך שבאם רוצים לזכור את הסוכות, יש לעשות זאת דוקא על ידי היציאה מהם לדירת קבע כפי שאנו זכינו, ולא לחזור אליהם? ההסבר לזה נמצא במהותו של חג הסוכות שאינו בא לציין את ההיסטוריה של יציאת מצרים גרידא, לבטא ציון כלשהו למה שהיה, כי הרי אז לא היו חוגגים אותו בסוכה ארעית כאמור וכמו כן היינו גם זוכרים את המן – לחם מן השמים ובאר המים, אלא עיקרו לבטא בעיקר את העתיד, את התקווה והאמונה לגאולה שלימה בצד ההיסטוריה הארוכה של עמנו ובכך נמתח הקו המבדיל בין ישראל לעמים. אם אצל אומות העולם מקובל הפתגם שביתו של אדם – מבצרו, כאשר אדם בביתו מוקף גדר, לפעמים גם כלב שמירה המזהיר מפני מי שאינו רצוי לבל יעז לדרוך על מפתן הדלת, שם הוא מרגיש בטחון ויציבות. אצלינו שונים פני הדברים, בתינו אינו מבצר אלא משכן ארעי בלבד, העולם הזה הוא פרוזדור לטרקלין של העולם הבא. מבצרינו – הוא אמונתינו בה', היא תורתינו הקדושה תורת הנצח, היא תקותינו בבנין בית תפארתינו ובגאולה השלמה. על כן בחג הסוכות הנקרא "זמן שמחתינו" אנו נוטשים את בתינו ועוברים לסוכה – דירת העראי, . כי השמחה שורה רק בליבו של אדם המסוגל לבלום את יצרי הכיבוש הארציים, שלמד את טעם התענוג שבוויתור בעודו מתרכז בבנין אישיותו הרוחנית, על כן את שיאי שמחתינו ותקותינו אנו מבטאים בנטישת החומריות לטובת הרוחניות. הסוכה אמנם נראית זמנית וארעית, אולם היא הרבה יותר מוצקה וקבועה מהבית, אומנם היא מורכבת מנסרים ומסוככת פסולת גורן ויקב, אך אליה באים האושפיזין הקדושים. בה יש את הנצח של העם היהודי – קיום מצוות ה'. ממנה אנו שואבים עוז ותעצומות, בה אנו טווים חוט נוסף עם שרשרת הנצחיות היהודית. ברוב קהילות ישראל נוהגים כי החופה בה מקדש איש את אשתו כדת משה וישראל מתקיימת תחת יריעת טלית הפרוסה על כלונסאות. לא בבית קבע, לא בבית מפואר אלא דוקא בסוכה המסמל ארעיות, שלכאורה נראית זמנית וארעית, אולם היא הרבה יותר מוצקה וקבועה מכל אלמנט קבוע ומפואר, כי היא מסמלת כידוע נהגו ישראל לשמוח בחג הסוכות שמחה של מצות וקוראים אותה "שמחת בית השואבה" זכר לשמחה שהיתה במקדש שעליה נאמר במשנה סוכה (נ"א) "מי שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מימיו". הגאון רבי יחזקאל סרנא זצ"ל בדברים שנשא לרגל שמחת בית השואבה בישיבת חברון, שאל, הרי כל פעם שאנו מעלים את זכרון בית המקדש וחורבנו הוא דוקא באופן של העדר שמחה, ושמחה זו עצמה בהזכירינו אותה בסדר העבודה של יום הכיפורים אנו אומרים "אשרי עין ראתה שמחת בית השואבה וכו' הלא למשמע אוזן דאבה נפשינו", אם כן איך שמחים זכר לשמחת בית השואבה? השיב ראש הישיבה, למה הדבר דומה? לאדם שהודיעוהו במברק על זכיתו בהגרלה בסכום מכובד עד מאוד, מיד כינס את משפחתו ואוהביו ועשה להם משתה גדול, אחד הקרואים פנה אליו וביקש שיראהו את השטר עם הסכום הגדול של הזכיה כי דבר כזה הוא לא ראה מימיו, השיב לו הלה כי טרם קיבל את הכסף. תמה השני ואמר לו, אם כן לשמחה זו מה היא עושה? הוציא הזוכה את המברק לעיניו ואמר, מברק זה שקיבלתי הוא אשר הודיעיני כי בעוד ימים אחדים אקבל את בכסף, וכי זכיתי בו כבר, אם כן מה לי אם עדיין לא הגיע לידי? כך הדבר לענין שמחה זו. מאחר שכל הנביאים הבטיחונו נאמנה על הגאולה העתידה ובנין בית המקדש השלישי, הרי אנו מאמינים בדבריהם, כבר קיבלנו את "המברק" על בנין הבית. בפרט בחג הסוכות, בבואינו בצלא דמהימנותא, לחסות בצל כנפיו יתברך, שכל מהותו הוא השמחה והתקוה לעתיד כאמור לעיל, מתחזקים אנו באמונה עד למדרגה כזו שיכולים אנו לשמוח בבשורת הגאולה ובנין בית המקדש כאילו נתקיימו כבר. סיים הגר"י סרנא דבריו בהתפעלות עצומה: אומר אני, שמה ששמחין ישראל היום בשמחת בית השואבה אינו זכר למקדש שהיה ונחרב בעוונותינו הרבים אשר עליו באמת דאבה נפשינו, אלא זכר למקדש שהיה ושיבנה במהרה בימינו, על זה ראוי לשמוח שכן זהו מהותו של חג הסוכות – זמן שמחתינו, אמונה בנצח ישראל ובגאולה העתידה. 
|
לוח עברי
חגים ומועדים