יום הכיפורים

  יום כיפור- מועד קדוש של טהרה ומחילה. יום כיפור חל ב- י' בתשרי, והוא יום סליחה וכפרה שבו הקב"ה מוחל על העוונות וחותם את גזר הדין. עשרת הימים שבין ראש השנה ליום כיפור מכונים "עשרת ימי תשובה", ובהם האדם מכין עצמו לקראת יום כיפור- מתקן את מעשיו לקראת כפרה על עבירותיו בשנה שחלפה. בערב יום כיפור נוהגים לעשות "כפרות"- לצורך הכפרה נוהגים לסובב תרנגול סביב הראש, לשחוט אותו ולהביאו לעניים, או לסובב כסף סביב הראש ולמסור אותו לצדקה.  
   יום כיפור בזמן בית המקדש. פעם בשנה, ביום הקדוש ביותר- יום כיפור, נכנס האדם הקדוש ביותר- הכהן הגדול, למקום הקדוש ביותר- קודש הקודשים. בימי קדם, כאשר בית המקדש היה קיים, מרכז ההתרחשות ביום כיפור היה בבית המקדש, שם כיפר הכהן הגדול בעבודתו על עוונות כל בני- ישראל. עבודתו של הכהן הגדול ביום כיפור כללה עבודות מיוחדות ליום כיפור שבוצעו בלבוש לבן, ועבודות רגילות שנעשו בכל השנה בבגדי זהב. יציאתו של הכהן הגדול מקודש הקודשים סימלה את סליחתו של האל וכפרתו על עוונות בני- ישראל. כשיצא הכהן הגדול בשלום מקודש הקודשים, העם היה ממתין לו ברחובות ירושלים, ואווירת שמחה מילאה את העיר. נוהגים להזכיר את עבודות הכהן הגדול ביום הכיפורים בתפילה מיוחדת, הנאמרת ביום כיפור ומכונה "סדר העבודה".
   הלכות ומנהגי היום. ביום כיפור מענים את הגוף ונמנעים מאכילה ושתייה. בערב יום כיפור עורכים "סעודה מפסקת", שהיא סעודת מצווה מקדימה לצום. ביום כיפור לא עושים מלאכה ונהוג ללבוש לבן, כאשר אחד מטעמי המנהג הוא כזכר לבגדי הכהן הגדול בעבודתו בקודש הקודשים.
    ביום כיפור מתפללים תפילות מיוחדות, ביניהן תפילת "כל נדרי" שחוברה בתקופת האנוסים בספרד ומהותה מסירת הודעה כי גם אם יביע אדם דעה או דיבור שאינם הולמים את העולם היהודי, הדברים בטלים. תפילה מיוחדת נוספת היא "תפילת נעילה", הנאמרת לפני סיום הצום, בשעה של היום שבה ננעלו שערי בית- המקדש והסתיימה עבודת היום, ובשעה בה עומדים להינעל שערי שמים, ובה אנו מבקשים שלא יינעלו דלתות הרחמים.
  במוצאי יום כיפור לאחר השקיעה נוהגים לתקוע בשופר "תקיעה גדולה". יש אומרים שתקיעה זו היא סימן לסילוק השכינה למעלה כמו שהיה במתן תורה. סיבות נוספות לתקיעה הן להודיע למי שקשה לו הצום שאפשר להכין אוכל, או להכריז ולומר ש"ניצחנו את השטן". הרשות לתקוע בשופר לא הייתה תמיד מובנית מאליה. בתקופת המנדט הבריטי חל איסור לתקוע בשופר ברחבת הכותל המערבי, וביום הכיפורים בשנת תרצ"א, השנה בה חל לראשונה האיסור, רחבת הכותל התמלאה בשוטרים שבאו לאכוף את החוק. הדבר פגע קשות ברגשות היהודים, והם נאבקו על הזכות לתקוע בשופר. מדי שנה הם הבריחו שופר לכותל, מתנדב תקע את התקיעה הגדולה בסיום יום- הכיפורים והוא נעצר בידי הבריטים ונאסר בבניין המשטרה שבעיר העתיקה. תקיעת השופר ברחבת הכותל במוצאי יום כיפור הגבירה את הגאווה והרוח הלאומית.
   יום כיפור לאחר החורבן. כיום אין אומנם בית- מקדש וכהן גדול, אך גם בימינו ניתן להגיע לירושלים ולעמוד סמוך למקום השכינה, כבימי קדם. אנו מזמינים את הקהל לעמוד ולהתפלל ביום הקדוש אל מול אבני הכותל המערבי, ולהתחבר אל אבות אבותינו שקיימו לפני אלפי שנים במקום זה את מצוות היום. 

לעיון בתפילת הכהן הגדול ביום הכיפורים, לחץ כאן