צום גדליה

 בצום גדליה מציינים את מות גדליה בן אחיקם. לאחר שהחריב נבוכדנצר מלך בבל את בית המקדש הראשון, התיר המלך לדלת העם להתיישב בארץ, ומינה את גדליה בן אחיקם לנציב עליהם. היהודים חששו שמדובר בתכסיס מתוכנן של מלך בבל, אך למרות החשש התיישבו בארץ, ובראשם גדליה שהסתייע בעידודו של ירמיהו הנביא. ניצוץ של תקווה להמשך התיישבות יהודית החל לבעור בלבם של פליטי החורבן, אך הוא דעך במהירות. ישמעאל בן נתניה, יהודי קנאי מתושבי הארץ, רצח את גדליה, שייצג בעיניו את נבוכדנצאר ואת הכיבוש הבבלי. האנשים שהובלו על- ידי גדליה נותרו לבד, ללא מנהיגם, והם נטשו את חלומם ועזבו את הארץ.
  מדוע מציינים את יום הרצח? ארבע תעניות נקבעו כזכר לחורבן, וצום גדליה הוא התענית השלישית לפי מניין החודשים מניסן. חכמים אמרו שיום זה נקבע כצום "ללמדך ששקולה מיתתן של צדיקים כשריפת בית אלקינו" (ראש- השנה יח). כלומר, אנו מתאבלים על מותם של צדיקים כפי שאנו מתאבלים על חורבנו של בית המקדש. סיבה נוספת לתענית זו בפרט ולארבעת התעניות בכלל, היא כי כל אחת מהתעניות מציינת מאורע שתרם לחורבן ולגלות.
   מות גדליה הוא שברו של החלום. בכל שנה ב- ג' תשרי אנו מציינים את מות גדליה בן אחיקם, ומתאבלים על הארץ שנותרה שוממה עם מותו. נבוכדנצאר החריב את ירושלים ואת בית המקדש, אך התקווה שעוד פיעמה בליבות מעט היהודים שנותרו בארץ מתה יחד עם גדליה, ולא שבה לפעם עד להצהרת כורש המפורסמת, עשרות שנים אחר כך. עם מות גדליה הארץ נותרה נטושה. היהודים שהחלו לחלום על שיקום הבית עזבו את הארץ, וכך באה אל סיומה ההתיישבות היהודית בארץ ישראל. מות גדליה, לפיכך, מסמל את העזיבה מהארץ המובטחת ואת שברו של החלום.
    בתאריך ג' בתשרי מתענים ומתאבלים, כבכל שנה. במהלך הדורות, המשיך העם היהודי לחלום על הארץ המובטחת. הערגה והכיסופים של העם לשוב לארצו ולעיר קודשו, מגולמים בכותל המערבי, שנותר איתן ושרד את החורבן והפורענויות. הקהל מוזמן להגיע לרחבת התפילה, ולהתפלל במקום הקדוש ביום זה.